האמת של אובמה
בלימת היוזמה המצרית לפירוז המזרח התיכון מנשק גרעיני מעידה על מחויבותו של אובמה לאינטרסים הביטחוניים של ישראל. בתחום הפוליטי-מדיני עמדותיו קרובות לג'יי סטריט, ולכן הוא ממשיך למתוח ביקורת קטלנית על ממשלת נתניהו.
אירוע יוצא דופן התרחש בשבת האחרונה [23 במאי], כשראש הממשלה בנימין נתניהו התקשר לשר החוץ האמריקאי ג'ון קרי והודה לו, במילים חמות, על התפקיד שמילאה ארה"ב בבלימת היוזמה המצרית ל"פירוז המזרח התיכון מנשק גרעיני", במהלך ועידת הסקר של האמנה למניעת הפצת נשק גרעיני שננעלה בניו יורק. השיחה הזו היוותה פסק זמן ושבירת שגרה במצב היחסים הבילטרליים ההולך ומתדרדר, כמעט על בסיס יומי, בין וושינגטון לירושלים. האמריקאים, שלא מורגלים באמירת "תודה" מצדו של נתניהו, הבליעו ודאי חיוך מריר.
מאחורי הקלעים, מדובר בדרמה מדינית אמיתית, שנמשכת כבר למעלה משש שנים. שורשיה נזרעו באפריל 2010, כשהנשיא הטרי אובמה החליט לכנס מטעמו ועידה בינלאומית לבלימת ההתחמשות הגרעינית. למרות שהאמריקאים הבטיחו לישראלים כי הוועידה הזו לא מיועדת לניגוח ישראל וכי ארה"ב ''תעמוד על המשמר" בכל הקשור לאינטרסים האסטרטגים הישראלים בסוגיה, החליט ראש הממשלה, הטרי אף הוא, בנימין נתניהו, ברגע האחרון, להחרים את הוועידה ולשגר במקומו את השר לענייני מודיעין דן מרידור. גורמים ישראלים הבקיאים במערכת היחסים בין השניים אמרו לי השבוע, כי הנושא הגרעיני היווה פקטור חשוב במשבר האמון שפרץ בין נתניהו לאובמה כמעט מהרגע הראשון של כהונותיהם, וכי נתניהו "לא נתן באובמה אמון מאותו רגע, בו התברר לו שיש סכנה שההסכמות האסטרטגיות ארוכות השנים בין ישראל לארה"ב נמצאות בסיכון בתקופתו של הנשיא אובמה".
לאירוע ההוא הייתה המשכיות נמרצת ואינטנסיבית, במהלך כל השנים שאחר כך. ריכז אותה בזמנו היועץ לביטחון לאומי הישראלי, פרופ' עוזי ארד, שקיים כמה וכמה מסעות עבודה אינטנסיביים לוושינגטון, והחל מעגן את הסיכומים החשאיים בין ישראל לארה"ב במכתבים מפורשים, ואף בסיכומים מפורשים עוד יותר בעל פה. בסך הכל הביא ארד לירושלים שלושה מכתבים מהממשל, בהם מפורטות כל ההסכמות ההיסטוריות, ואף משודרגות.
הבעיה הייתה שבוועידת הסקר של האמנה למניעת הפצת נשק גרעיני שהתקיימה באותה שנה [2010] בארה"ב, חלה "תקלה" בלתי צפויה כשארה"ב איבדה שליטה על המתרחש לפרק זמן מסוים ואפשרה למצרים לשרבב לתוך החלטת הסיכום של הוועידה כמה משפטים בעניין יכולתה הגרעינית של ישראל כביכול, תוך קריאה עמומה לכינוס (תוך שנתיים) של ועידה שתוקדש למזרח תיכון נקי מנשק גרעיני. האירוע הזה פעל על יחסי נתניהו ואובמה כמו שחבית בנזין פועלת על מדורה: נתניהו ראה בו הוכחה ניצחת לחשד שקינן בו מהרגע הראשון, לפיו האמריקאים זוממים בחשאי לפרק את ישראל מיכולותיה השונות, או לפחות לתרום לכרסום מתמיד בעמימות הגרעינית הישראלית וחשוב אף ממנה, בחסינות ממנה נהנית ישראל בזירה הבינלאומית בכל הקשור לנושא הגרעין. גם מכתבי הנשיא שהובאו על ידי יועצו של נתניהו, ארד, לא הניחו את דעתו של ראש הממשלה. משבר האמון בינו לבין אובמה נותר על כנו לאורך כל השנים הללו, עם הפסקות מתודיות קצרות (בעיקר סביב ביקור אובמה בישראל).
