דילוג לתוכן העיקרי

למרות ממשלת הימין שבדרך, הכנסת עדיין רוצה הסכם מדיני

בניגוד לרושם שהתקבל מתרועות הניצחון שבקעו מהימין האידאולוגי למחרת הבחירות, ה-17 במארס לא היה יומו הגדול של המחנה. ברגע האמת, רוב חברי הכנסת יצביעו בעד מהלך מדיני משמעותי.

France's President Francois Hollande addresses the Knesset, the Israeli parliament, in Jerusalem November 18, 2013. Hollande called on Israel on Monday to halt settlement building on occupied territory, saying it hampers chances for a peace agreement with the Palestinians.   REUTERS/Debbie Hill/Pool (JERUSALEM - Tags: POLITICS) - RTX15J2L

החלטתו של אביגדור ליברמן להזדכות על תיק החוץ ולהעתיק את מושבו אל ספסלי האופוזיציה חוצה את הכנסת ה-20 באופן כמעט שווה בין קואליציה לאופוזיציה. 61 חברי כנסת יתמכו בממשלה, ו-59 חברי כנסת יתנגדו לה. אך היחס הכמותי הוא רק חלק אחד מהסיפור, ולאו דווקא החלק החשוב והמעניין ביותר שלו. הסיפור האמיתי הוא יחסי הכוחות בין מחנה שמעדיף את הסטטוס קוו על פני כל הסדר מדיני שכרוך בהקמת מדינה פלסטינית, לבין המחנה שדוגל בהסדר מדיני שכולל הקמת מדינה פלסטינית. בתווך נמצא המחנה החרדי, אשר יוזמות לקבוע הסדר גיוס של צעירים חרדים מעסיקות אותו יותר מיוזמות לקידום הסדר מדיני עם הפלסטינים.

בניגוד לרושם שהתקבל מתרועות הניצחון שבקעו למחרת הבחירות מרחוב בלפור בירושלים, ה-17 במארס לא היה יומו הגדול של הימין האידיאולוגי. הגרעין הקשה של הימין אינו מונה יותר משליש מחברי הכנסת. 30 חברי ליכוד, שמונה ח"כים של הבית היהודי ועוד שניים או שלושה חברים מבין חמשת חברי מפלגתו של ליברמן. הסוקרים, שנהפכו לשק החבטות של התקשורת, לא טעו. כפי שרובם חזו, יחסי הכוחות שהיו בכנסת ה-19 הם אלה שיהיו גם בכנסת ה-20. היום, כאז, מהבחינה האידאולוגית, מחנה הימין קטן יותר ממחנה הלא-ימין.

ממשלת נתניהו הקודמת הייתה תלויה ב-19 המנדטים של יאיר לפיד, מנהיג יש עתיד, שכרת ברית אחים עם יו"ר הבית היהודי, נפתלי בנט. המנדטים הללו כללו חברים בכירים במפלגתו של לפיד כמו יעקב פרי, יעל גרמן ועפר שלח, שתפיסותיהם המדיניות קרובות לתפיסות של זהבה גלאון ממרצ, יצחק הרצוג מהעבודה ואפילו לזו של איימן עודה מהרשימה המשותפת, יותר מאשר להשקפת עולמם של נתניהו, משה יעלון ומירי רגב מהליכוד. את הזיווג הלא טבעי הזה השלימה באותה ממשלה "התנועה" בראשות ציפי לבני, שהמרחק בינה לבין הד"ר יובל שטייניץ בכל הנוגע לפתרון שתי המדינות רב שבעתיים מהמרחק בינה לבין הד"ר סאיב עריקאת.

נכון למועד כתיבת שורות אלו, כולנו בראשות משה כחלון ממלאת את התפקיד שמילאו מפלגותיהם של לפיד ולבני בכנסת הקודמת. על שמו של כחלון עצמו, ושל חבריו בצמרת המפלגה החדשה, רשומה שורה של התבטאויות פומביות בזכות ניפוץ הסטטוס קוו בין ישראל לפלסטינים. הצהרות אלו, כמו גם מצע המפלגה, אינם מתיישבים, בלשון המעטה, עם ההגדרה "ימין מדיני". כך למשל, במערכת הבחירות אמר כחלון כי "אם יקום פעם מנהיג אמיץ, שיהיה מוכן באמת להכיר בכך לשים קץ לסכסוך, קץ לתביעות, וירושלים מאוחדת וקץ לתביעות על הפליטים, מפלגת כולנו תהיה שם בכדי לתמוך בהסכם הזה". בנוגע לפינוי יישובים במסגרת הסכם עתידי ציין שר האוצר המיועד כי "ברגע שיהיה הסדר ונראה שיש מנהיג אמיץ, אפשר לדבר על כל הסכם שיחזק את מדינת ישראל".

SUBSCRIBER EXCLUSIVE

Continue reading this exclusive analysis

Original reporting and analysis unavailable elsewhere. Subscribe to AL-MONITOR to read this story and access everything we publish