אחת התעלומות המוזרות ביותר של הפוליטיקה הישראלית היא איך הגיעה המדינה למצב בו אין לבנימין נתניהו אלטרנטיבה פוליטית ברורה, וכי אף אחד מהמתמודדים מולו לא נתפס כמי שיכול למלא את אחד התפקידים הרגישים ומסוכנים ביותר בעולם, ראש ממשלת ישראל.
ההיסטוריה הפוליטית הישראלית עמוסת יריבויות, מנהיגים, טוענים לכתר, "נסיכים" פוליטיים ודמויות מיתולוגיות, שהתמודדו על ההנהגה במשך עשרות שנים, מאז פרישתו של מייסד המדינה דוד בן גוריון [1963]. מפלגת העבודה ניפקה את לוי אשכול, משה שרת, גולדה מאיר, משה דיין, יגאל אלון, יצחק רבין, שמעון פרס, חיים רמון, יוסי ביילין ורבים אחרים. הליכוד הביא את מנחם בגין ואחריו יצחק שמיר, דוד לוי, אריאל שרון, משה ארנס ורבים אחרים. נתניהו זרח בשמי הפוליטיקה הישראלית כשחזר משליחותו באו"ם ב-1988, ותוך שמונה שנים נבחר לתפקיד ראש הממשלה. מאז ועד היום, הולכת הפוליטיקה הישראלית ונחרבת, נווה מדבר שופע כישרונות ודמויות בולטות הופך למדבר שממה.
הסיבות לכך מגוונות וכבר נסקרו במאמרים רבים: הבולטת שבהן היא חוק הצינון האנטי-דמוקרטי שחוקק יובל שטייניץ בשמו של נתניהו בעשור הקודם, אשר כופה על קצינים ובוגרי מערכת הביטחון הישראלית ארבע שנות צינון מחוץ לפוליטיקה ומונע מהם, הלכה למעשה, את ניצול הפופולאריות והשנים הפוריות ביותר שלהם (בדרך כלל הם משתחררים בגיל 55) לטובת כניסה למערכת הפוליטית. מאגר ההנהגה הישראלי הגדול והחשוב ביותר הוא צה"ל, המוסד, השב"כ ומערכת הביטחון, שמנפקים מדי מחזור שורה של גנרלים מנוסים, מוכרים ופופולאריים. פס הייצור הזה נחסם.
בנוסף, יש את נתניהו עצמו, שהקים סביבו מערכת שחיקה ובלימה מתוחכמת, סוג של "חומת אש" המזהה כל איום פוטנציאלי מתקרב בשלב מוקדם ופועלת לסכל אותו. הדוגמה הטובה ביותר היא הרמטכ"ל לשעבר רב אלוף גבי אשכנזי, שנתפס בישראל כ"תקווה הלבנה הגדולה" של מחנה המרכז-שמאל, אבל נאלץ לבלות את חמש השנים האחרונות בהגנה על שמו הטוב לאחר מתקפה משפטית ותקשורתית משולבת. התיק נגד אשכנזי ייסגר בקרוב, אבל השנים האבודות לא יחזרו.
AL-MONITOR All-Access gives you unlimited access to all our journalism, the full Daily Briefing, exclusive interviews, premium newsletters, and live events — for less than $2/week.
