עדנאן טראבשה, מנהל תיאטרון אל-מידאן בחיפה, לא מצליח עדיין להבין מדוע קמה סערה ציבורית סביב המחזה שכתב המחזאי בשאר מורכוס, "הזמן המקביל" (אל זמן אל מואזי) - סערה אשר גרמה כנראה למועצת העיר להקפיא את תקצוב התיאטרון. חבר מועצת העיר מטעם "הבית היהודי", שי בלומנטל, הגיש הצעה לסדר ובה טען שההצגה מבוססת על סיפור אשר כתב המחבל וליד דקה, חבר בחוליית המחבלים שחטפה ורצחה את החייל משה תמם ז"ל לפני 21 שנה. "לוקחים מחבל, רוצח, נותנים לו במה ומנסים להפוך אותו למשהו חיובי", הסביר בלומנטל לחברי המועצה. ואולם, מנהל תיאטרון אל-מידאן אומר לאל-מוניטור כי אלה שעוררו סערה סביב המחזה כלל לא ראו אותה, ואינם יודעים על מה מדובר.

"אנחנו מתפלאים מאוד על ההתלהמות נגד הצגה שהעלינו לפני שנה וחודשיים, ועתה היא מועלית בפעם ה-26", אומר טראבשה. "ההצגה רחוקה מאוד מהקלישאות של מעשי גבורה, או לא גבורה, של אסירים ביטחוניים בבתי הכלא הישראלים. בכלל לא נכנסנו לדברים האלה, אלא רק עסקנו בשאלה איך אנשים חיים את חיי היום-יום בכלא. ההצגה כבר מוזמנת לצרפת ולאנגליה, ואני ממש לא מבין מי המציא שאנחנו מהללים מחבלים או אסירים פוליטיים".

את המחזה כתב וביים בשאר מורכוס, בן 22 בסך הכול, שסיים לימודי תיאטרון באוניברסיטת חיפה והגיע עם הצעה לתיאטרון לפתח סדנאות כתיבה שיתמקדו בפרויקט מחזאות על האסירים הביטחוניים. ההצגה סובבת סביב חייהם של שישה אסירים וסוהר בכלא הישראלי, כשאחד האסירים מקבל אישור מהשלטונות להתחתן. שותפיו לתא של האסיר המוזיקאי מכינים לו בסוד מסיבת חתונה, ואף מתכננים לבנות לו במתנה כלי נגינה - עוּד. ההצגה עוסקת ברובה בהכנת המסיבה, בבניית העוּד, בקשיים ובתחבולות הנדרשים כדי להבריח מיתרים וחומרי גלם.

"זה לא מתמקד בווליד דקה בכלל", אומר טרבאשה. "המחזאי בשאר מורקוס עובד על הפרויקט הזה כחמש שנים. הוא ממש עשה עבודת מחקר והגיש הצעה לתיאטרון לפתח את הטקסט ביחד עם אנסמבל שחקני הבית. המחזאי אסף סיפורים מהרבה אסירים משוחררים, בעיקר על חיי היום-יום שלהם וההתמודדות שלהם בכלא. אחד האסירים שטרבאשה שמע ממנו סיפורים הוא וליד דקה. המחזה לא עוסק בו, אבל לפתע הכול הפך לפוליטי - אסירים ביטחוניים, מחבלים, רוצחים. יש פה יצירה, בואו תראו אותה. אף אחד לא ראה אותה בכלל".