בשבוע שעבר (20 במאי) ציפתה הפתעה לשרת החוץ של האיחוד האירופי, פדריקה מוגריני. ראש הממשלה בנימין נתניהו קיבל את פנייה במעונו לפגישה בפורום מצומצם. לפני שנכנסו אל החדר סיפק נתניהו הצהרה למצלמות: מחויבותו לפתרון שתי המדינות עודה עומדת. הקמת מדינה פלסטינית מפורזת היא יעד הזוכה לתמיכתו. ההדלפות מהפגישה עצמה מלמדות שבחדר הסגור הרחיק ראש הממשלה לכת, ואמר כי הוא מבקש לקיים דיון טריטוריאלי עם הפלסטינים, ואף רמז על נכונותו להקפיא את הבנייה מחוץ לגושי ההתנחלויות. כלי התקשורת דיווחו כי נתניהו כנראה אמר בפגישה כי הוא מעוניין לחדש את המו"מ, במטרה להגיע להבנות על גבולות גושי ההתנחלויות שיסופחו לישראל במסגרת הסכם עתידי.
אמירות מצד נתניהו בזכות הקמת מדינה פלסטינית כבר שמענו הרבה. גם כאלה הפוכות. הנה, לטובת רענון זיכרון הקוראים, לקט קצר המייצג את דרכו העקלקלה של נתניהו ביחס לפתרון שתי המדינות: ב-1994, בימי האופוזיציה הסוערים לממשלת רבין והסכם אוסלו אותו הובילה, טען נתניהו שההסכם הוא ערובה לאסון של עם היהודי. ב-1996, במערכת הבחירות שהסתיימה בבחירתו, התחייב המועמד נתניהו כי אם יבחר הוא יכבד את אותו ההסכם עצמו.
ב-2002 התוודה ראש הממשלה לשעבר ולעתיד נתניהו כי בכהונתו הקודמת עשה הכל כדי להכשיל את ההסכם. ב-2009 שב על מחויבותו הרטורית לפתרון שתי המדינות במסגרת נאום בר אילן. והנה, השנה הנוכחית מזמנת זיגזג חד ומהיר עוד יותר: באמצע חודש מארס, בישורת האחרונה של מערכת הבחירות, הצהיר ראש הממשלה כי אם יבחר לא תוקם מדינה פלסטינית. חודשיים לאחר מכן הוא מבהיר לשרת החוץ האירופית כי חזונה הוא גם חזונו. לא פלא שלצד שביעות הרצון שהפגינה מהפגישה ה"מוצלחת" כהגדרתה, ביקשה מוגריני "לראות גם צעדים בשטח שיגבו את הצהרותיך ויראו מחויבות לפתרון שתי מדינות לשני עמים".
כדי להעריך את הסיכוי שצעדים ממשיים מסוג זה אכן יתרחשו, שוחחתי השבוע [סוף מאי] עם שלושה יועצים מדיניים-ביטחוניים בכירים ביותר. כל אחד מהם עשה בשעתו ימים ארוכים ליד שולחן המשא ומתן, וסמוך לאוזניהם של הישראלים שניהלו אותו. להלן, בקיצורים הכרחיים, עקרי ניתוחיהם:
AL-MONITOR All-Access gives you unlimited access to all our journalism, the full Daily Briefing, exclusive interviews, premium newsletters, and live events — for less than $2/week.
