במוצאי השבת האחרונה (25 באפריל) בישרו דובריו של נפתלי בנט לתקשורת, שיו"ר הבית היהודי הודיע לראש הממשלה כי הוא מוותר על תיק החוץ, ומבקש לעצמו את תיק החינוך. בנוסף הם עדכנו כי הוא נפגש בשבועות האחרונים עם שרי חינוך ומנכ"לים לשעבר של המשרד, וכן עם מנהלי בתי ספר, כדי ללמוד את הנושא לקראת כניסתו האפשרית לתפקיד.

גם למחרת המשיכו מקורבי בנט לספק לתקשורת תיאורים שנועדו לטפח ולהעצים את סיפור ההתאהבות המופלאה שלו במשרד החינוך - אותו משרד שסירב לקבל בתחילת המשא ומתן הקואליציוני.

חבר הכנסת החדש מהבית היהודי, ינון מגל, סיפר בראיון לגלי צה"ל שבשבועות האחרונים יו"ר מפלגתו אמר לו שהוא "התאהב במשרד הזה, והוא רואה בו תפקיד חשוב. לפעמים יש משהו שלא נראה לך, אבל אז אתה לומד אותו ולומד לאהוב אותו". מסתבר שאחרי המכה שספג בבחירות והמו"מ הקואליציוני המייגע מול נתניהו והליכוד, בנט תפש פתאום שהדבר החשוב ביותר הוא תיק החינוך.

אולם הסיפור האמיתי מאחורי ההארה שחווה בנט הוא כנראה הרבה פחות רומנטי. המו"מ בינו לבין נתניהו החל עוד בזמן מערכת הבחירות, בימים בהם לבנט היו 15 מנדטים בסקרים והוא דיבר גלויות על כך שבעתיד הוא רואה את עצמו מתאים לכהן כראש ממשלה. באותם ימים דרש בנט מנתניהו את תיק הביטחון, כחלק מהברית שהתגבשה ביניהם, ובסביבתו טוענים שהייתה על כך הסכמה עקרונית.