כשראש ממשלת ישראל מודיע ש"לא יהיו שום נסיגות ושום ויתורים", וכשמטה הליכוד מודיע שהתייחסות לנאום מ-2009 שבו הביע תמיכה בפתרון שתי המדינות פשוט אינו רלוונטי, הם למעשה מבטלים בהבל פה החלטה מפורשת של ממשלת ישראל. 

במאי 2003 החליטה ממשלתו של יו"ר הליכוד אז, אריאל שרון (שנתניהו נמנה עם בכירי שריה), לאמץ את "מפת הדרכים" - מסמך שיצא משולחנו של נשיא ארה"ב הרפובליקאי, ג'ורג' וו' בוש. במסמך הזה, שהנשיא בוש הפך להחלטה של מועצת הביטחון של האו"ם, כתוב במפורש כי "הסכם שיושג על ידי משא-ומתן בין הצדדים יביא למדינה פלסטינית עצמאית, דמוקרטית ובת-קיימא, החיה לצד ישראל ושאר שכנותיה בשלום ובביטחון".

זאת ועוד, כשנתניהו וראשי הליכוד מבטיחים להרחיב את הבנייה בהתנחלויות בגדה המערבית ובמזרח ירושלים, הם מבזים החלטת ממשלה שאימצה את עקרונות דו"ח המאחזים, אותו הזמין אריאל שרון מבכירת הפרקליטות לשעבר, עו"ד טליה ששון [2004]. בדו"ח כתוב ש"כפי שאושר בהחלטת הממשלה ממאי 2003 בשלב הראשון של 'מפת הדרכים', נקבע כי על ישראל לפרק את המאחזים 'הבלתי­ מורשים' (התנחלויות שנבנו ללא הרשאה משלטונות ישראל; ע"א) שהוקמו מאז חודש מארס 2001, ממשלת ישראל תעמוד בהתחייבות זו". מדובר היה בפחות משני תריסר יישובים מתוך יותר מ-105 מאחזים הפזורים ברחבי השטחים הכבושים. רובם הוקמו על אדמה פרטית של פלסטינים. אגב, לא הוזכר שההחלטה לאמץ את מפת הדרכים כללה גם התחייבות להקפיא את הבנייה בהתנחלויות. ללא שום הסתייגות.

השבוע [13 במארס] ימלאו עשר שנים להחלטה החשובה הזאת. על פי נתונים עדכניים שחגית עפרן מ"שלום עכשיו" העבירה השבוע לאל-מוניטור, לבד ממאחז מגרון שהועתק לאתר סמוך וכמה מבנים, רובם לא מאוכלסים, שנהרסו, כל המאחזים עומדים על תילם. אחדים מהם עברו תהליך של "הכשרה" באדיבותם של שרי הביטחון. יתרה מזאת, בעשור האחרון נוספו לאוכלוסיית המאחזים כ-9,000 תושבים. פי שלושה ויותר ממספרם בעת פרסום דו"ח ששון.