המו"מ הקואליציוני מתחיל ברגל שמאל
פחות משבועיים אחרי הבחירות, נתניהו מגלה שהניצחון גדול שלו לא מונע את הקשיים בהרכבת הקואליציה. בנט וכחלון עושים שרירים - והרעיון של ממשלת אחדות כבר לא נראה כל כך מופרך.
קבלת הפנים הקרירה והמסויגת שציפתה לראש הממשלה בנימין נתניהו בבית הנשיא ביום רביעי (25 במארס), כשנשיא המדינה ראובן ריבלין הטיל עליו את מלאכת הרכבת הממשלה, היוותה סימן לתחילתו ברגל שמאל של המו"מ הקואליציוני.
שום דבר חגיגי לא היה בטקס שבו נתניהו קיבל לידיו בפעם הרביעית את המנדט להקמת ממשלה, ושפת הגוף של ריבלין שידרה שייחל להטיל את המשימה על אדם אחר. אבל לא רק הנשיא נראה מוטרד. גם ראש הממשלה גילה שלמרות ניצחונו הסוחף בבחירות - הרבה מעבר למה שיכול היה כנראה לצפות - הקדנציה החדשה מביאה עמה קשיים ישנים בהרכבת הממשלה. נתניהו מוצא את עצמו ללא סדר יום ברור, כשהוא צועד לעבר קואליציה ימנית-חרדית שהקמתה נראית משימה לא פשוטה.
בפברואר 2013, כשנשיא המדינה לשעבר, שמעון פרס, נתן לו את המנדט להקמת ממשלה, נתניהו הצהיר כי משימתה הראשונה של ממשלתו תהיה עצירת הגרעין האיראני. זו הייתה גם משימתה היחידה כמעט של הממשלה שהקים עם יו"ר העבודה לשעבר, אהוד ברק, ב-2009. אבל כעת, לאחר שהצליח להביס את המחנה הציוני בראשות יצחק הרצוג וציפי לבני, הוא מוצא את עצמו בתוך מציאות פוליטית חדשה וללא סדר יום ותוכנית עבודה.
בנאומו בבית הנשיא נתניהו דיבר בכלליות על משימתה של ממשלתו הרביעית: "ביצור ביטחוננו ושיפור רווחתנו". נתניהו התחייב לפעול על פי רוח המחאה החברתית וסדר היום של משה כחלון שר האוצר המיועד, להורדת מחירי הדירות ופירוק המונופולים. הוא הבטיח להמשיך להיאבק בהסכם הגרעין המסתמן מול איראן ושידר מסר של פיוס כלפי וושינגטון.
