ראש הממשלה בנימין נתניהו מביע לא פעם, כולל בימים האחרונים, געגוע לממשלתו השנייה שקמה בשנת 2009 וכללה את בני בריתו החרדים ואת מפלגת העבודה בראשות אהוד ברק. זו הייתה ממשלה יציבה למדי שסגרה כמעט ארבע שנים, בהן הייתה מקובלת בעולם בזכות יחסיו ההדוקים של ברק עם הממשל האמריקאי והציפיות שעורר נאום בר אילן. כל עוד ברק כיהן בממשלה, הקיפאון המדיני שאפיין את ממשלת נתניהו השנייה נחשב כנסבל וכניתן להכלה.
בקווי היסוד של הממשלה ההיא ניתן ביטוי למחויבותה להתנעת משא ומתן עם הפלסטינים, לרבות דרישת ברק לפיה הממשלה תפעל לקידום תהליך השלום במזרח התיכון במסגרת ועידת שלום איזורית. דרישה זו סייעה לברק לאשר בוועידת מפלגת העבודה את כניסת מפלגתו לממשלת נתניהו. כניסת העבודה לממשלה שמה קץ למגעים הישירים והעקיפים שניהל נתניהו עם יו"ר קדימה דאז ציפי לבני, שעמדה בראש מפלגה בת 28 מנדטים. בשיחות שהתקיימו אז דובר בהרחבה על המשא ומתן עם הפלסטינים, שבאותה נקודת זמן הגיע לשלב מתקדם מאוד בשיחות בין אבו מאזן לראש הממשלה היוצא אהוד אולמרט.
תמהיל הקואלציה שהקים עם ברק היה אולטימטיבי מבחינת נתניהו: הוא יצר מצג שווא של רצון לקדם את התהליך המדיני באמצעות מפלגת העבודה, וזכה לשקט יחסי מהקהילייה הבינלאומית. בפועל נתניהו לא קידם את התהליך אלא הביא להקפאתו, מה שהעניק לו שקט יחסי מצד המתנחלים והימין הקיצוני בליכוד. נוסחת פלא ממש.
אחרי בחירות 2013, נתניהו שיחזר את אותה נוסחה. ההסכם הקואליציוני הראשון נחתם עם ציפי לבני, שעמדה בראש מפלגה חדשה, "התנועה", אשר רצה בבחירות עם הדגל המדיני. לבני הייתה נחושה להצטרף לממשלה ולא לשחזר את ימי האופוזציה המתסכלים, ומיהרה לסגור עסקה. נתניהו הבטיח כי יהיה מחויב לתהליך המדיני, ולבני מונתה לאחראית המשא ומתן עם הפלסטינים במטרה להגיע להסדר שיביא לקץ הסכסוך. אבל גם הפעם נתניהו לא התכוון להאיץ כל משא ומתן.
AL-MONITOR All-Access gives you unlimited access to all our journalism, the full Daily Briefing, exclusive interviews, premium newsletters, and live events — for less than $2/week.
