בראיונות לתקשורת שהעניקו ראשי המחנה הציוני יצחק הרצוג וציפי לבני לאחר הפסדם בבחירות, הם הסבירו את הכישלון בכך שראש הממשלה בנימין נתניהו ניהל ביום האחרון קמפיין גזעני שלוח רסן על חשבונם של ערביי ישראל.
בנוגע לעובדות הרצוג ולבני צודקים: נתניהו אכן נהג כאחרון הגזענים כשניסה לזרוע בהלה בקרב הציבור היהודי מפני נהירת הערבים לקלפיות, אבל שורשי תבוסתם נמצאים במקומות אחרים לגמרי. האשמת נתניהו בתבוסתם מראה על ניתוק ועל העדר מוכנות לחשבון נפש אמיתי.
הנתונים החד משמעיים המצביעים על כך שהמחנה הציוני לא הצליח לחדור אל לבו של הציבור המזרחי בפריפריה מספקים הסבר אחד להפסד בבחירות, שאינו קשור בשום דרך לקמפיין הגזעני של ראש הממשלה ברגע האחרון. את הקשר אפשר להתחיל לחפש בכמעט שני עשורים של של ניתוק, חוסר נוכחות והתעלמות מערי הפריפריה ומעיירות הפיתוח בצפון הארץ ובנגב - שם זכה המחנה הציוני לאחוזי תמיכה עלובים למדי, או במילים אחרות - פשוט קרס.
הטיעון הפטרוני שנשמע בימים האחרונים על כך שתושבי הפריפריה הם כפויי טובה כי הצביעו לליכוד במקום למפלגה בעלת סדר יום סוציאל-דמוקרטי כמו המחנה הציוני רק מוכיח את חומרת הנתק. האמת היא שרוב תושבי היישובים הללו אינם מצליחים להזדהות עם מפלגה שאמנם מזדהה כחברתית, אך נתפסת בעיניהם כתל אביבית, אשכנזית מדי ומרוחקת. אף שחברי כנסת מטעם העבודה, כמו שלי יחימוביץ', עמיר פרץ, סתיו שפיר ואיציק שמולי הם סוציאל-דמוקרטים בנשמתם ועשייתם החברתית מוכחת – הרי שהתדמית הכללית של המפלגה שידרה ניתוק. לפי הנתונים, המחנה הציוני היא המפלגה החזקה ביותר ביישובים העשירים בישראל.
AL-MONITOR All-Access gives you unlimited access to all our journalism, the full Daily Briefing, exclusive interviews, premium newsletters, and live events — for less than $2/week.
