בנימין נתניהו תמרן את עצמו, כמו תמיד, למלכוד מסוכן. אם יירד מהעץ עכשיו, יתקפל ויבטל את הופעתו בפני שני בתי הקונגרס בחודש הבא [3 במארס], יהפוך ללעג וקלס בזירה הפוליטית הישראלית. אם ידבק בתכנית המקורית ויתעקש להגיע, על אפם וחמתם של כמעט כולם, הוא עלול לרסק באופן סופי את היחסים עם הממשל ולארגן לעצמו פעולות עונשין מיידיות. נכון לעכשיו, נתניהו ממשיך להתעקש. זאת, למרות שאחת ממנהיגות "המחנה הציוני", חברת הכנסת שלי יחימוביץ', אמרה לי ביום שבת האחרון [7 בפברואר] שאם נתניהו ישנה את דעתו ויוותר על הנאום בקונגרס, מפלגתה מבטיחה לא לתקוף אותו ולא ללעוג לו.

בינתיים, אתמול [9 בפברואר] קיבל העימות בין נתניהו לברק אובמה ממדים הוליוודיים, כששני האישים נשאו דברים בפומבי כמעט במקביל. האחד, נתניהו, באירוע בחירות של הליכוד. השני, אובמה, במסיבת עיתונאים עם קנצלרית גרמניה אנגלה מרקל, בבית הלבן.

בעוד נתניהו מכריז כי הוא נחוש להגיע לוושינגטון ולנאום בפני הקונגרס והעם האמריקאי ב-3 במארס, וכי מתגבש הסכם רע עם איראן ויש מי שעוסקים בפרוטוקול, אמר אובמה על אותה כוונה של נתניהו: מה החיפזון? אלא אם כן אתה חושב שאין סיכוי להגיע להסכם, או שאפילו לא צריך לבחון את זה. אני לא מקבל את זה. אובמה הוסיף כי לא יפגוש את נתניהו במהלך הביקור כי קיים נוהג ש"לא נפגשים עם מנהיג זר בסמוך לבחירות בארצו. כמה שאני אוהב את אנגלה", הוסיף אובמה, "לא הייתי מקבל אותה לפגישה שבועיים לפני הבחירות שלה. אני מניח שהיא גם לא הייתה מבקשת".

מוקדם יותר באותו יום פרסמה סוכנות הידיעות "רויטרס" כי נבדקת אפשרות לערוך שינויים בנאומו של נתניהו, דוגמת קיום האירוע בדלתיים סגורות ללא סיקור תקשורתי כדי להרגיע את האווירה ולהקטין את ההתעניינות והמהומה סביב האירוע. הדיווח הזה הוכחש, אבל אין ספק שבסביבתו של נתניהו כבר מודעים לעוצמת הנזק שגורמת היוזמה הזו, שהחלה בהזמנה מטעמו של ג'ון ביינר הרפובליקני, מאחורי גבו של הממשל. כרגע עדיין יש לצדו של נתניהו כמה גורמים שפויים שמנסים להשיג סולם, שיאפשר לביבי לוותר על נעיצת הסכין הסופית בגבו של אובמה ולרדת מהנאום בקונגרס ירידה אלגנטית. הבעיה היא, שוויתור על הביקור המתריס בקונגרס יועיל אולי ליחסי ישראל-ארה"ב, אבל יזיק לסיכוייו של נתניהו בבחירות.