אמירתו האלמותית של הנרי קיסינג'ר, לפיה "לישראל אין מדיניות חוץ, רק מדיניות פנים", לא הייתה אף פעם כה מדויקת. פחות משבוע ימים לפני נאומו השנוי במחלוקת של בנימין נתניהו בפני שני בתי הקונגרס האמריקאי [3 במארס], והמהומה בישראל ובוושינגטון מגיעה לשיאים חדשים. על דבר אחד יש קונצנזוס מקיר לקיר בישראל: ההסכם המתגבש בין המעצמות לאיראן הוא "הסכם רע". לא רק לישראל, לעולם החופשי כולו. סביב השאלה מה עושים, ניטשת מהומה רבתי, המושפעת השפעה דרמטית מהעובדה שבנוסף לכל זה יש בישראל בחירות בעוד שלושה ש בועות [17 במארס] וה מצב הנוכחי הוא תיקו.

ישראל רואה באיום הגרעיני האיראני איום קיומי. יחד עם זאת, לא מעט אנשים בישראל נלחמים עכשיו על חייהם הפוליטיים. ראשון הוא בנימין נתניהו. אם יפסיד את הבחירות, יפרוש מהחיים הפוליטיים. כדי להפסיד, הוא צריך לקבל ארבעה מנדטים פחות מיצחק הרצוג.

בסקר סודי שערך נתניהו בסוף השבוע הא חרון [20 בפברואר] הוביל עליו הרצוג בשיעור 25-23. הסכנה ברורה ומוחשית.

השני שנלחם על חייו הפוליטיים הוא שר החוץ אביגדור ליברמן. החקירה המשטרתית ריסקה את מפלגתו, שמגרדת אך בקושי את אחוז החסימה וגורפת בין חמישה לשבעה מנדטים בסקרים. ליברמן נלחם במרץ ומשוכנע שיפתיע. אם יובס, סביר להניח שגם ממנו ניפרד.