אין דבר שישראלי גאה, בנימין נתניהו למשל, שונא יותר מאשר "לצאת פראייר". ראש הממשלה אפילו יודע איך אומרים בפרסית "אנחנו לא פראיירים", (ראו ראיון שהעניק לפני כשנה לרשת בי-בי-סי בשפה הפרסית). ישראלי זקוף קומה שכמוהו לא מבליג על נסיון של השכנים החצופים להפוך את הגדה המערבית ומזרח ירושלים - סליחה, את יהודה ושומרון וירושלים המאוחדת בירת ישראל הנצחית - למדינה פלסטינית עצמאית בגבולות 67'. "מנהיג חזק" כנתניהו אינו עובר לסדר היום על עזות המצח של הרשות הפלסטינית, שהעזה להגיש בקשה להצטרף לבית הדין הבינלאומי הפלילי. הוא לא איזה תבוסתן שכשיורקים עליו הוא ממלמל את ברכת הגשם. רק זה חסר לו - שנפתלי בנט יעשה עליו סרטון שיציג אותו כשמאלן שמתנצל בפני הגויים.
כדאי לשים לב לכך שנתניהו אינו מאיים שאם הפלסטינים יגישו לבית הדין הפלילי תלונות על פשעי מלחמה של ישראל, הם יאלצו להתמודד עם תלונות חמורות שבעתיים שישראל תגיש נגדם. ראש הממשלה מבין, מן הסתם, שעצם הגשת תלונה לבית הדין נגד תושב הרשות הפלסטינית, על סמך אמנת רומא, מהווה הכרה בכך שהרשות היא מדינה. בנובמבר 2012 ישראל התנגדה בתוקף אפילו לשדרוג מעמדה של הרשות ממשקיפה למדינה שאינה חברה באו"ם. בכיר במשרד החוץ אמר לאל-מוניטור בסוף השבוע, כי אף שלישראל יש "קייס" מצויין נגד הרשות, במיוחד לנוכח הקמת ממשלת הפיוס עם חמאס, המשפטנים ממליצים לשמור מרחק מבית הדין הפלילי.
בהעדר ערוץ אכיפה משפטי-בינלאומי, ממשלת ישראל נטלה לעצמה את הסמכות להטיל עונשים על הצד הפלסטיני, למען יראו וייראו. דא עקא, שפנייתם של הפלסטינים לאו"ם בסוף 2014 [31 בדצמבר] והחלטתם להצטרף לבית הדין הפלילי, מעידים על כך שהעונש של הקפאת כספים אינו עושה את העבודה. גם בשנת 2012 טענה ישראל כי מדובר ב"צעד חד-צדדי", המהווה הפרה של הסכם אוסלו. גם אז החליטה הממשלה לפגוע בפלסטינים בכיסם והקפיאה את העברת כספי המסים שהיא גובה עבור הפלסטינים במעברי הגבול. ואף על פי כן, לאחר שיוזמתו המדינית של מזכיר המדינה האמריקאי, ג'ון קרי, עלתה על שרטון, ולאחר שיוזמת השלום הערבית גוייסה למערכת הבחירות בישראל, הפלסטינים חידשו את המאבק בזירה הבינלאומית.
כפי שהזכרתי כאן, ב-2002, בשלהי האינתיפאדה השנייה, אמר הרמטכ"ל אז משה יעלון כי היעד האסטרטגי הראשון במעלה של ישראל הוא לצרוב בתודעתם של הפלסטינים ''כי בטרור ובאלימות לא מנצחים אותנו, לא מקפלים אותנו". הנשיא אבו מאזן (מחמוד עבאס) לא היה זקוק להגיגיו של יעלון כדי להפנים את העובדה המובנת מאליה, שאין בכוחם של הפלסטינים להכריע את הצבא החזק ביותר במזרח התיכון. מאז שתפס את מקומו של יאסר ערפאת בכס הנשיאות, עבאס עושה כל שלאל ידו - בחשאי ובגלוי - לסיכול הטרור ולהחלפת האלימות באמצעים מדיניים. עכשו יעלון הוא חבר בכיר בממשלה שמבקשת לצרוב בתודעתם של הפלסטינים שגם השימוש באמצעים, שאותם כינה שר החוץ אביגדור ליברמן "טרור מדיני", יעלה להם ביוקר.
AL-MONITOR All-Access gives you unlimited access to all our journalism, the full Daily Briefing, exclusive interviews, premium newsletters, and live events — for less than $2/week.
