כשבנימין נתניהו ויועציו נחשפו ביום שישי בבוקר [23 בינואר] לכותרות הענק בעיתוני סוף השבוע, אשר בישרו שוב על משבר חסר תקדים בינו לבין אובמה - הם מין הסתם הפליגו בתיאור יתרונותיו הרבים של "המשבר" עבור קמפיין הבחירות של ראש הממשלה.
כותרות כמו "חרם על נתניהו" (ידיעות אחרונות) ו"נקמתו של אובמה" (מעריב) ומאמרי פרשנות המתארים את תגובת ממשל אובמה לתרגיל הבחירות שרקח נתניהו מאחורי גבו עם חבריו הרפובליקנים, לא רק שאינם פוגעים בראש הממשלה ערב בחירות, אלא מוסיפים לו נקודות בקרב האלקטורט הימני. מעתה ועד השלישי במארס - היום בו יתייצב נתניהו בגבעת הקפיטול - הוא יקדיש חלק ניכר מזמנו לכתיבת הנאום. מבחינת נתניהו, כל נאום מעל במה אמריקאית הוא פרויקט חיים, על אחת כמה וכמה כשמדובר בנאום ערב בחירות בשפה האהובה עליו, אנגלית, שיוקדש ברובו למאבקו בגרעין האיראני.
נתניהו מצוי כעת בעיצומו של קרב קשה וחסר ודאות על הקדנציה הרביעית, ובמלחמה כמו במלחמה כל האמצעים כשרים. מה שבעיני המתבונן הסביר נראה כמו פגיעה מופקרת ביחסי ישראל-ארה"ב לטובת הישרדות פוליטית, זוכה בימין - מחוז הבחירה של נתניהו, לפרשנות אחרת לגמרי.
אבל לא רק. אובמה מעולם לא הצליח ליצור יחסים חמים עם הציבור הישראלי, אף שהוכיח, ולא רק במילים, את מחויבותו לביטחון ישראל. כך קרה למשל בנושא מימון מערכת כיפת ברזל, אותו לא הצליח אובמה למנף בישראל לפופולריות. לציבור הישראלי מימין ומשמאל אין יחסי קרבה מיוחדים לאובמה, בוודאי לעומת ביל קלינטון, שיכול היה בקלות להיבחר לראש ממשלת ישראל וששבר שיאי פופולריות בישראל עם הדמעות וה"שלום חבר" בהלוויית יצחק רבין.
AL-MONITOR All-Access gives you unlimited access to all our journalism, the full Daily Briefing, exclusive interviews, premium newsletters, and live events — for less than $2/week.
