רק לעיתים נדירות מזמנת לנו הפוליטיקה הישראלית רגעי הכרעה מזוקקים כאלה. יש סיכוי שבשבועות הקרובים ימצא את עצמו בנימין נתניהו בפני הברירה האכזרית הזו. אין דבר שנתניהו מתעב יותר מהצורך להכרעות מהסוג הזה, בו כל בחירה תמיט עליו צרות צרורות מכיוון אחר. נתניהו הוא אמן האי הכרעה, הוא תמיד יעדיף למוסס אתגרים מאשר לצלוח אותם, להתיש יריבים מאשר לגבור עליהם. אם אכן יצליחו ג'ון קרי, ציפי לבני, מרטין אינדיק וסאיב עריקאת לשקם את העסקה שקרסה בתחילת החודש [אפריל 2014] ולייצר חבילה ישראלית-פלסטינית חדשה, יצטרך נתניהו להתייצב מול עצמו ולבחור צד.
הברירה הפעם היא: נפתלי בנט או ברק אובמה. הימין המשיחי בישראל או אמריקה. אם לקורא הסביר נדמה שזו בחירה קלה, הרי אין ראש ממשלה סביר שיעדיף את בנט על פני אובמה וג'ון קרי, הרי למי שבקי בפוליטיקה הישראלית הפנימית ובנבכי נשמתו ואופיו של נתניהו, ברור שהדילמה אכזרית. סוג של להיות או לחדול, מבחינת ביבי.
תקציר הפרקים הקודמים: לאחר הפיצוץ הרועש והמתוקשר של המשא ומתן ונאום ה"פוף" של קרי, חידשו הישראלים והפלסטינים, בתיווך אמריקאי, את המגעים והחלו לגבש תכנית לשיקום העסקה והארכת המשא ומתן בין ישראל לפלסטינים בשנה נוספת. למה חודשו המגעים? כי הברירה, שהיא פיצוצם, רעה לכולם. אפילו לפלסטינים.
גם החבילה החדשה כוללת, כמובן, את שחרור אסירי "הפעימה הרביעית" של העסקה הקודמת, שטרם שוחררו, ובהם גם אסירים שהם אזרחים ישראלים ממוצא פלסטיני. נפתלי בנט, היו"ר הקיצוני של "הבית היהודי", זיהה את המתרחש ומיהר להעלות את סכום ההימור בקופה ואת הרף: אם ישוחררו אסירים ערבים-ישראלים כדי להאריך את המשא ומתן, הוא הודיע פומבית, המפלגה שלי פורשת לאלתר מהקואליציה.
AL-MONITOR All-Access gives you unlimited access to all our journalism, the full Daily Briefing, exclusive interviews, premium newsletters, and live events — for less than $2/week.
