"השפלה כזו לא ספג הממשל האמריקאי מישראל מעולם, אם נתעלם לרגע מפרשת פולארד". את המשפט הזה אמר לי ביום רביעי בערב [21 בינואר] דיפלומט ישראלי בכיר מכהן, לאחר שגילה דרך התקשורת, ממש כמו הנשיא ברק אובמה, שראש הממשלה בנימין נתניהו ארגן לעצמו הזמנה לנאום בפני שני בתי הקונגרס ב-11 בפברואר, כחמישה שבועות לפני הבחירות בישראל [17 במארס].

לפרסום ההזמנה, שנרקמה, תוכננה ובוצעה בחשאי לאורך שבועות של מגעים, מאחורי גבם של הנשיא אובמה, שר החוץ ג'ון קרי והשגריר האמריקאי בישראל דן שפירו, היה אפקט דרמטי שלא זכור כמותו ביחסים הבילטרליים בין הבית הלבן ללשכת ראש הממשלה בירושלים. גורם דיפלומטי ישראלי בוושינגטון הגדיר את זה, זמן קצר לאחר הפרסום, כהלם ואימה (shock&awe). גורם בכיר אחר במשרד החוץ הישראלי אמר לי ש"היום, יותר מכל יום אחר, הייתי רוצה להיות על קו הטלפון בין השגריר שפירו לראש הממשלה נתניהו ואנשיו".

הקצף יצא, בעיקר, על הדרך. לצערי, איני רשאי לצטט את המקורות האמריקאים בשמם, אבל הדברים שנשמעו, נכתבו ונאמרו משני צדי האוקיינוס ביום רביעי האחרון היו חסרי תקדים. הנה קיצור ערוך שלהם: "זה כבר לא עניין של מדיניות. בשטח הזה אין לנו שום ציפיות מנתניהו. זה עניין של אנושיות. ההתנהגות הזו היא לא התנהגות של בני אדם. לא עושים דברים כאלה. הישראלים יודעים להרים טלפון כל שני וחמישי ולזעוק לעזרה. כאן יש מועצת ביטחון, שם יש האג, פה צריך וטו דחוף, שם צריך גיבוי במהלך 'צוק איתן', הם לא מתביישים לבקש עזרה ואנחנו מעניקים אותה, אף על פי כן, ולמרות הכל. שוב ושוב אנחנו מגדילים את היקף המימון של 'כיפת ברזל', שיתוף הפעולה הביטחוני בשיא של כל הזמנים, ואחרי כל זה הנשיא צריך לראות בטלוויזיה שביבי מגיע לוושינגטון. זה חסר תקדים, זו התנהגות ברברית, זה חוסר נימוס משווע, זה פשוט בלתי נתפס".

בשעות שלאחר הפרסום עסקו האמריקאים הנבוכים והמבולבלים באיסוף מודיעין, בנוסף לאיסוף השברים של הכבוד העצמי שלהם. התברר להם שאת ההזמנה הזו רקח השגריר הישראלי בוושינגטון, רון דרמר, מול יו"ר בית הנבחרים ג'ון ביינר. המגעים נשמרו בסוד מוחלט, עד הבשלתם.