המצביעים של מחר
בעוד מפלגות כמו הבית היהודי, מרצ ויש עתיד פותחות שעריהן לבני נוער ומשלבות אותם בעשייה פוליטית, גוועו בשנים האחרונות ארגוני הנוער המיתולוגיים מטעם מפלגות ותיקות כמו הליכוד והעבודה. "נוער במפלגה זה נכס", מדגיש פעיל פוליטי צעיר.
אם זה היה תלוי בסטודנטים, יכול מאוד להיות שנפתלי בנט היה ראש הממשלה הבא. סקר שבוצע בקרב 2,583 סטודנטים [ינואר 2015] מנבא לבית היהודי 26 מנדטים, וזה לא מפליא: מפלגת הבית היהודי פועלת כבר שנים רבות עם בני נוער, ועכשיו זה מתחיל להשתלם - בני הנוער התבגרו וכעת יש להם זכות הצבעה.
מי שהיה בן נוער בשנות ה-90' המוקדמות, כמוני, זוכר שפעם השתתפות בפעילויות של ארגוני נוער מטעם המפלגות השונות הייתה אופציה פופולרית מאוד, דומה במידה רבה להחלטה ללכת לתנועות נוער א-פוליטיות כגון הצופים, השומר הצעיר או בני עקיבא.
ארגון "נוער מרצ" הוביל אז את המגמה, ונחשב כתנועת נוער לכל דבר ועניין (כמעט) עם אלפי פעילים ועשרות סניפים ברחבי הארץ; גם ב"נוער העבודה" ו"נוער הליכוד" הייתה השתתפות ערה. איכשהו, הדבר הזה הלך לאיבוד בשני העשורים האחרונים.
יש מי שמציין את נקודת השבר ברצח רבין [1995]. תחושת האכזבה המוחלטת אז הייתה הדדית: הנוער התאכזב מהפוליטיקה והפוליטיקאים התייאשו מהנוער. נוער מרצ הלך וגווע, עד שאחרי בחירות 2009 הוא נכנס להקפאה; נוער העבודה חדל להתקיים רשמית ב-2007; וגם נוער הליכוד הפסיק את פעילותו במהלך העשור הראשון של שנות האלפיים.
