הודעתה של פאטו בנסודה, התובעת הראשית בבית הדין הפלילי הבינלאומי, שהגיעה מהאג ביום שישי (16 בינואר), לא הפתיעה את הדרג המדיני בישראל. מיד אחרי שהפלסטינים חתמו לפני כחודש וחצי [31 בדצמבר] על אמנת רומא, יועציהם של בנימין נתניהו ואביגדור ליברמן העריכו שהשאלה איננה אם התובעת תחליט על בדיקה מקדמית נגד ישראל, אלא מתי. התגובות החריפות שלהם להחלטתה של התובעת לפתוח בבדיקה ראשונית לגבי האפשרות להגיש כתבי אישום בגין ביצוע פשעי מלחמה בשטחים הפלסטיניים, היו מוכנות מבעוד מועד בלשכת ראש הממשלה ובמשרד החוץ. חוות הדעת של הדרג המקצועי, שלפיהן בטווח הנראה לעין אזרחים וחיילים ישראלים יוכלו לשוטט בעולם ללא חשש מפני צווי מעצר, נפלו על אוזניים אטומות.
גם הידיעה שבית הדין מדשדש כבר שנים בנוגע לשמונה מדינות (הונדורס, אוקראינה, עיראק, אפגניסטאן, קולומביה, גיאורגיה, גיניאה וניגריה), שלגביהן הוחלט לבצע בדיקה מקדימה דומה, לא עשתה רושם על הפוליטיקאים הישראלים. הם לא רצו לשמוע שבכל הנוגע לפגיעה באזרחים בעימות צבאי, ישראל נמצאת בחברה "טובה", שכוללת את ארצות הברית, רוסיה ובריטניה, וכי וושינגטון ומוסקבה יעשו מן הסתם כל שלאל ידן כדי לחבל בחקירה.
מדוע אפוא מקימים מנהיגי הימין מהומה רבתי סביב ביצה שלא נולדה ושספק מתי ואם בכלל תבוא לעולם? שאלו את שמעון פרס. הוא יספר לכם כי פיגוע ביריחו ערב בחירות 1984, שבו נשרפו למוות אשה ושלושת ילדיה מבקבוק תבערה שהושלך על אוטובוס ישראלי, גזל מידיו את השלטון. הדעה הרווחת היא שהאירוע הטראגי הזה הרחיק את הקולות הצפים מהמחנה שהטיף להסדר עם מחנה השלום הפלסטיני. הקולות המכריעים הללו נפלו לידי מחנה הימין, שנתפס כמי שאינו שוגה בחלומות על שלום ויודע כיצד לטפל באויב הערבי. כך היה גם בבחירות 1996, כשסדרת פיגועי ההתאבדות הביאו להפסד של פרס, חתן פרס נובל לשלום, לנתניהו הצעיר וחסר הניסיון. הליכוד בהנהגתו של אריאל שרון חזר לשלטון ב-2001 על גלי החרדה של פיגועי האינתיפאדה השנייה, נישא על רוח ה"אין פרטנר" באדיבותו של אהוד ברק.
ערב הבחירות לכנסת ה-20 שיתקיימו בעוד פחות מחודשיים (17 במארס), תל אביב מצטיירת כמקום בטוח יותר ליהודים מאשר בריסל. לכן, כדי לחבר את סדר היום של הבחירות לטרור ולשמור על מעמד הקורבן היהודי, נאלץ נתניהו למרפק את דרכו לשורה הראשונה במצעד בפאריס לזכר קרבנותיהם של פיגועי הטרור בעיר [11 בינואר]. הודעתה של התובעת בהאג העניקה לימין הזדמנות נוספת גם לדבר על טרור, גם להציג את האירופאים כאנטישמים, וגם לקבל חיבוק מהאמריקאים. והעיקר, התביעה מאפשרת לימין לנגח בעקיפין את השמאל, שמבקש למסור שטחים מארץ ישראל לאנשים שמנצלים את בית הדין שהוקם בעקבות השואה "נגד מדינת היהודים שמתגוננת מפני טרור רצחני", כפי שנכתב בהודעת ראש הממשלה (אמנת רומא, שממנה שואב בית הדין הפלילי הבינ"ל את סמכותו נכנסה לתוקף רק בשנת 2002; ע''א).
AL-MONITOR All-Access gives you unlimited access to all our journalism, the full Daily Briefing, exclusive interviews, premium newsletters, and live events — for less than $2/week.
