רצועת עזה נמצאת במשבר הומניטרי חמור. אמנם אין בעזה אנשים גוססים מרעב או סובלים ממחלות זיהומיות מדבקות, אבל המצוקה והאבטלה הן נחלת רוב תושבי הרצועה. ככל שחולפים הימים, המצב ההומניטרי שם הולך ומחמיר, ומתקרב להגדרה של אסון.

המרכז הפלסטיני לסטטיסטיקה פרסם כי היקף האבטלה ברבע השני של 2014 הגיע ליותר מ-44 אחוזים, כפי שדיווחה באל-מוניטור ראשה אבו ג'לאל [26 בדצמבר]. אולם, נציגי ארגוני זכויות אדם ברצועה טוענים, כי נתוני החודשים האחרונים שעדיין לא פורסמו מעלים תמונה קודרת יותר של למעלה מ-50 אחוזי אבטלה. כלומר, כל אדם בוגר שני בעזה הוא מובטל.

נתון מדאיג נוסף הוא שגם המועסקים ובעלי העסקים ברצועה מתקשים להחזיק מעמד. בעלי משרות במנגנון השלטוני של חמאס, למשל, נאלצים לכתת את רגליהם אל מחסני האוכל של אונר"א – ארגון הסעד והתעסוקה של האו"ם, ולהצטייד בהשלמת מזון לצורכי קיום. למעשה, אונר"א מספק היום, הרבה יותר מבעבר, את צרכיהם הבסיסיים של מרבית תושבי רצועת עזה. רבים מתושבי הרצועה מתקיימים משקי קמח ושאר מוצרי יסוד שהארגון מנפק לכל דורש, מובטלים ומועסקים כאחד.

עוד לפני פרוץ מבצע "צוק איתן" [8 ביולי 2014] המצב הכלכלי בעזה היה חמור מאוד, אבל ההרס העצום של הרצועה בזמן המלחמה והשיקום הזוחל שלאחריה, מבשרים רעות ל-1.8 מיליון תושבי הרצועה, כמו גם לישראל.