דקות אחדות לאחר פרסום מדגמי הבחירות לכנסת ה-19 [ינואר 2013], אמר באכזבה ח"כ אחמד טיבי (תע"ל רע"ם) כי אם האזרחים הערבים היו מממשים את זכותם להצביע, ניתן היה לעשות מהפך פוליטי בישראל ולהחליף את ראש הממשלה בנימין נתניהו.

שיעור ההצבעה בקרב ערביי ישראל ירד בהדרגה במהלך השנים. מ-90% השתתפות בבחירות בשנת 1955 ועד 75% השתתפות בשנת 1999; לאחר מכן שפל של 18% בשנת 2001 (בחירות לראשות הממשלה בלבד) בעקבות אירועי אוקטובר 2000 בהם נהרגו 13 ערבים ישראלים מירי כוחות מג"ב ומשטרה. החרמת הבחירות שיקפה את אכזבתם של ערביי ישראל מהמערכת הפוליטית האשמה, מבחינתם, בקיפוחם. במערכות הבחירות האחרונות שיעור ההצבעה של הערבים נע בסביבות 53%-56% בלבד.

לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ערב הבחירות בינואר 2013, 15% מתוך 5.1 מיליון בעלי זכות בחירה היו ערבים (מוסלמים, נוצרים ערבים ודרוזים). רק כמחצית מהם פקדו את הקלפיות (מספר המצביעים המוסלמים שהצביעו אף נמוך יותר, שכן שיעור ההצבעה של האזרחים הדרוזים נחשב גבוה). אלמלא החרמת הבחירות, הרשימות הערביות יכלו כנראה להשיג יותר מ-11 מנדטים שהשיגו אז, ולהוות לשון מאזניים בהרכבת הממשלה בישראל.

כעת ישראל שוב נערכת לבחירות, שיתקיימו ב-17 במרץ. זו תהיה ללא ספק מערכת בחירות טעונה וקשוחה, שתבליט עוד יותר את השסעים בחברה הישראלית ותעמיק את התהום הפעורה בין ימין לשמאל. לכל זה תתווסף גם סוגיית מעמדם של ערביי ישראל על רקע הניסיון של נתניהו לקדם את חוק הלאום. האם ערביי ישראל יתגייסו כדי להגן על זכויותיהם כאזרחים שווי זכויות בקלפיות ההצבעה? האם חוק הלאום, שהוקפא בינתיים בגלל קריסת הקואליציה אך עלול לעלות שוב אם בנימין נתניהו ייבחר לקדנציה נוספת, יאחד את ערביי ישראל להצבעת מחאה בקלפיות ולחיזוק מתנגדי החוק?