לאולמרט לא היה תוקף מוסרי להסכם מדיני
חשיפת הקלטות של שולה זקן, מזכירתו הצמודה של אהוד אולמרט, מוכיחה שאבו מאזן צדק: למרות הצעתו הנדיבה והתקדימית, לא היה לאולמרט מנדט מוסרי לחתום על הסכם עם הפלסטינים.
בינואר 2011 נחשפו בתקשורת קטעים מספרו האוטוביוגרפי של ראש הממשלה לשעבר, אהוד אולמרט, שטרם יצא לאור מאז. הדברים שפורסמו עסקו במו"מ המתקדם שניהל עם ראש הרשות הפלסטינית, אבו מאזן, בסדרת פגישות חשאיות בארבע עיניים בביתו בירושלים.
השנה הייתה 2008. אולמרט היה ראש ממשלה לא פופולרי אחרי שדו''ח ועדת וינוגרד הצביע על מחדליו במלחמת לבנון השנייה, וחקירת המשטרה בפרשת טלנסקי ומעטפות הכסף יצרה לו דימוי של מי שמעורב בשחיתות. אבל בחדרי חדרים אולמרט קידם את הסכם השלום עם הפלסטינים כפי שאף ראש ממשלה לפניו לא עשה. הוא היה ממוקד, נחוש, והתכוון ללכת על כל הקופה.
בספרה האוטוביוגרפי מתארת מזכירת המדינה לשעבר, קונדוליזה רייס, איך כמעט נפלה מהכיסא כשאולמרט דיבר איתה בארבע עיניים בביתו על חלוקת ירושלים, ושרטט בפניה תוכנית מגובשת. היא מתארת כיצד הופתעה כשאמר לה "ציפי לבני היא חרוצה ויש לי אמון מלא בה.. אבל התהליך עם אבו עלא (ראש הצוות הפלסטיני למו"מ; מ"מ) מתקדם לאט מדי. אני חושב שישראל והפלסטינים חייבים להגיע להסכם שלום לפני שהנשיא בוש מסיים את הקדנציה". אולמרט שלח את רייס לדבר עם אבו מאזן, ובכך נפתח המו"מ החשאי מאחורי גבה של לבני.
בקטעים מספרו שפורסמו חשף אולמרט כמה משיחותיו החשאיות עם אבו מאזן. כך לדוגמה הוא מתאר את השיחה שהתקיימה לאחר שהפלסטינים ביקשו מישראל לשחרר את כספי המסים שלהם שהוקפאו:
