הנה שיעור קצר, אך מאלף, בדמוקרטיה, שוויון ודו-קיום בנוסח ישראלי. התבוננו בסרטון ממצלמת האבטחה המתעד את התקרית בכפר כנא [7 בנובמבר], שבה שוטרים ישראלים הרגו צעיר ערבי. עכשיו דמיינו שהאירוע התרחש בהתנחלות יצהר. תארו לעצמכם שהצעיר בן ה-22 שהיכה בחלונות ניידת המשטרה ואז החל לסגת ממנה אינו חיר חמדאן, אלא ניר חמד, אחד מהצעירים המכונים "נוער הגבעות" שאינם מכירים בסמכותה של הממשלה ושהתנכלות לאנשי כוחות הבטחון היא אצלם עניין שבשגרה. כיצד ראש הממשלה בנימין נתניהו היה מגיב על יריית המוות של השוטר בגבו של ניר? האם נתניהו היה מבטיח לבחון את האפשרות לשלול את אזרחותם של חברי הכת היהודית הקנאית, כפי שהתבטא כלפי פלסטינים המעורבים בהתפרעויות? האם השר נפתלי בנט היה משבח את השוטרים שהרגו את ניר ומזדרז להעניק להם גיבוי, עוד לפני שהמחלקה לחקירות שוטרים החליטה אם הירי בגבו של הצעיר היה מוצדק או לא?

תגובתם של חברי הכנסת הערבים הייתה כמובן שונה לחלוטין. אחמד טיבי טען כי הריגתו של חמדאן מאפיינת את יחסה של המשטרה לציבור הערבי כאל "אויבים שצריך למגר". טיבי לא היה מקורי. ועדת חקירה שמונתה על ידי ממשלת ישראל 14 שנה בדיוק לפני האירוע הקטלני בכפר כנא, קבעה כי "המשטרה חייבת להטמיע בקרב שוטריה את התובנה, כי הציבור הערבי בכללו אינו אויב שלהם, וכי אין לנהוג בו כאויב". הוועדה, בראשותו של שופט בית המשפט העליון בדימוס, תיאודור אור, חקרה את אירועי אוקטובר 2000, שבהם נהרגו 13 ערבים ישראלים מאש חיה של שוטרים. חבריה המליצו ב-2003 "להטמיע בכל דרגי המשטרה את חשיבותה של התנהלות שקולה ומתונה ביחסים עם המגזר הערבי".

סרטון התקרית בכפר כנא, והתוצאה החמורה של האירוע, אינם מצביעים על "התנהלות שקולה ומתונה" של המשטרה ביחסים עם הערבים. לפי מסמך שפרסם בחודש שעבר [אוקטובר] מרכז מוסאווא לזכויות האזרחים הערבים בישראל, חמדאן הוא הערבי-הישראלי ה-49 שנורה מאז מהומות אוקטובר 2000 בידי שוטרים, חיילים או אזרחים יהודים (בפרופורציה לאוכלוסיה כ-250 הרוגים יהודים). רק בשני מקרים הורשעו שוטרים, שנשפטו לתקופות קצרות ביותר - אחד לשישה חודשים והשני ל-30 חודשים. קדמה לכך החלטה של היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, לסגור את התיקים של כל אנשי המשטרה שהיו חשודים בהריגתם של 13 הערבים בהפגנות בשנת 2000. המכון הישראלי לדמוקרטיה שבדק את הראיות בשלושה תיקים מרכזיים קבע כי סגירתם "מחוסר הוכחות" לא הייתה מוצדקת, וכי מח"ש והפרקליטות לא מיצו את החקירה עד תומה.

עבור רבים במגזר הערבי, אירועי אוקטובר 2000 וההחלטה לסגור את התיקים מהווים פרשת דרכים ביחסם לישראל. מעצרים המוניים של ערבים ישראלים, כולל "מעצרי מנע", בצד משפטים קבוצתיים ושימוש באלימות ובמסתערבים לדיכוי הפגנות נגד המלחמה בעזה, המחישו כי המשטרה לא הטמיעה את המסר שהציבור הערבי אינו האויב. השוטרים שידם קלה על ההדק, כמו הצעירים הערבים שידם קלה על האבן, מקבלים השראה מהחלונות הגבוהים ביותר. השוטר העברי והנער הערבי יודעים שבממשלת נתניהו יושבים שרים, בהם שר החוץ אביגדור ליברמן והשר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ', האחראי על המשטרה, שמפלגתם קוראת לשלול מאזרחים ערבים את אזרחותם הישראלית. הם קראו בעיתון שהכנסת החליטה להעניש ערבים שיציינו את יום הנכבה. הם צפו בישיבת הכנסת שבה הוחלט לגרש את חברת הכנסת חנין זועבי מבית המחוקקים לתקופה ממושכת בגלל העלבת שוטר, בשעה שחברי כנסת יהודים מטיילים באין מפריע על הר הבית ומאיימים להבעיר את המדינה. הם שמעו שחברי כנסת זוממים למחוק את השפה הערבית מהמסמכים הרשמיים של המדינה.