האם טורקיה באמת חברה בקואליציה למיגור המדינה האיסלאמית?

נשיא טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן אמר ב-26 בנובמבר כי הוא "מתנגד לחוצפה, לפזיזות ולתביעות האינסופיות", שמגיעות "ממרחק של 12,000 קילומטרים". זה היה האחרון בסדרה של חצי ביקורת לא-כל-כך-מרומזת כלפי מדיניות ארצות הברית בסוריה.

התפרצותו של ארדואן אירעה ארבעה ימים מתום ביקורו בטורקיה של סגן הנשיא האמריקאי, ג'ו ביידן. ביידן היה האחרון בזרם כביכול אינסופי של בכירי ממשל אמריקאי שביקרו לאחרונה באנקרה. הוא דיבר בביקורו על הקשרים "העמוקים" בין ארצו לבין טורקיה ועל כך שארצות הברית "זקוקה" לטורקיה. סגן הנשיא האמריקאי גם שיבח את טורקיה על השינוי שחל לעת עתה ביחסיה עם עיראק, כפי שדיווח השבוע סמיח אידיז, וכן על האופן שבו מתמודדת טורקיה עם קרוב ל-1.6 מיליון פליטים סוריים בשטחה (נציב האו"ם לפליטים מעריך כי מדובר בערך ב-1.1 מיליון).

למרות השבחים הנדושים והצפויים שהושמעו בפומבי, ביקורו של ביידן - כמו אלה של כל בכירי הממשל לפניו – היווה בעצם כישלון עבור הקואליציה למיגור המדינה האיסלאמית (דאע"ש). ארדואן מעדיף להשתמש בתמיכתו בפעילות נגד דאע"ש כקלף מיקוח, כדי להשיג בתמורה תמיכה אמריקאית באזור חיץ או בסגר אווירי בתוך סוריה. לא שנשיא טורקיה, או שאר הגורמים שמקדמים תוכנית דומה, מציגים אסטרטגיות כלשהן ל"יום שאחרי" המלחמה בסוריה; לא שהם מסבירים כיצד אזור החיץ או "הכפלת המחויבות" כלפי האופוזיציה הסורית אמורים לשים קץ למלחמה ולהרס המוחלט של מה שעוד נותר מסוריה; או משרטטים מתווה שיאפשר לארצות הברית להימנע מתרחיש של לוב שנייה או של עיראק שנייה (דהיינו, מדינה כושלת או כיבוש ארוך), אם זו תפעל להחלפת המשטר הסורי; או מזהים מאין יגיע הכוח שאמור לייצב את המדינה לאחר הפלת המשטר, בהתחשב במגבלותיהם של המורדים בסוריה; או מבהירים מה ימנע מהג'יהאדיסטים להשתלט על סוריה השסועה בעידן שלאחר אסד, בהתחשב בעובדה שהאופוזיציה חלשה ומפולגת כל כך.