כמדי שנה, התייצב ראש הממשלה בנימין נתניהו ביום שני (29 בספטמבר) על דוכן העצרת הכללית של האו"ם וסיפר על כמיהתה של ישראל לשלום. כמו בשנים קודמות, הוא דיבר על האיסלאם הרדיקלי. עוד לפני שנתיים, על אותה הבמה ממש, הזהיר נתניהו  את העולם "משליטי איראן ומשמרות המהפכה, עד מחבלי אל-קאעידה, ועד לתאים הקיצוניים שאורבים בכל מקום בעולם". גם השנה תקף נתניהו את מחמוד עבאס (אבו מאזן), על "נאום ההסתה", כדבריו, שנשא הנשיא הפלסטיני לפניו באותו אולם [26 בספטמבר]. הוא הזהיר את אבו מאזן מפני מהלך מדיני חד-צדדי. ובכל זאת, פטור בלא חידוש אי אפשר; במקום לסיים תחילה את הסכסוך עם הפלסטינים, ולקבל בתמורה פיוס עם מדינות ערב, נתניהו הציג סדר מזרח תיכוני חדש: קודם  פיוס עם מדינות ערב, ואחר כך שלום עם הפלסטינים.

המאבק נגד האיומים המשותפים - חמאס, דאע"ש ודומיהם - הסביר נתניהו, מציב  אתגר משותף לישראל ולמדינות כמצרים, ירדן, נסיכויות המפרץ וגם סעודיה. לדבריו, האינטרס המשותף שלהן מזמין "ליצור שותפות פורה לבניית מזרח תיכון יציב יותר, בטוח יותר ומשגשג יותר". אולם בראיון חג לג'רוזלם פוסט (24 בספטמבר) הסביר נתניהו כי מאותה סיבה - איום החמאס, דאע"ש ודומיהם - השעה אינה כשרה ליוזמת השלום הסעודית, ששודרגה ב-2002 ליוזמת השלום האזורית של הליגה הערבית. היוזמה, מן הסתם, לא עניינה אותו גם בשנים שקדמו להתפשטותו של האיסלאם הרדיקלי באזור ולפני אירועי האביב הערבי.  

הרעיון לפיוס עם מדינות ערב לפני סיום הסכסוך עם הפלסטינים אינו חדש. במפגש שקיימה ציפי לבני ב-2007 עם השליח הסיני המיוחד למזרח התיכון  הציעה לבני, אז שרת החוץ, למדינות ערב "במקום לחכות לסיום הסכסוך, לתת לישראל כבר עתה אופק מדיני, כפי שישראל נותנת אופק מדיני לפלסטינים". לבני הבינה שלרעיון הזה אין תוחלת, והתמקדה מאז במאמץ לקדם את המשא ומתן הבילטראלי בין ישראל לפלסטינים. נתניהו עצמו יודע בוודאי שאין בנמצא מנהיג ערבי שוחר חיים שיסכים להתחיל בקינוח (נורמליזציה מדינית ושיתוף פעולה ביטחוני וכלכלי) ולדחות את המנה העיקרית (נסיגה ישראלית מהשטחים, פינוי התנחלויות וחלוקת ירושלים) לאחרית הימים. כל זאת בשעה שממשלת ישראל מוסיפה לטפח את ההתנחלויות בשטחים הכבושים, מחזיקה את  1.8 מיליון תושביה הערבים של רצועת עזה במצור, ושומרת את המשא ומתן על הסדר הקבע בקיפאון עמוק.  

בשעה שנתניהו התבשם ממחיאות הכפיים של מקורביו ביציע הריק למחצה בבניין האו"ם בניו יורק, פרסם מכון המחקר הפלסטיני בראשותו של ד"ר חליל שיקאקי סקר דעת קהל חדש. הממצאים מציגים את המציאות המרה שראש הממשלה השאיר בבית. הסקר מראה כי חמאס מקדים את הפתח בכל הגזרות. אילו היו נערכות היום בחירות לנשיאות, ראש ממשלת עזה, איסמעיל הנייה, היה גובר על עבאס ברוב של 55% לעומת 38%. בבחירות למועצה המחוקקת היה החמאס מקבל 39% מהקולות - שלושה אחוזים יותר מהפתח. ברצועת עזה התמיכה בחמאס מגיעה ל 40% לעומת -39% בפתח, אך בגדה המערבית חמאס זוכה ל-38% לעומת 33% לפתח. 63 % מהנשאלים הביעו תמיכה בהעתקת הגישה הלוחמנית של חמאס אל הגדה המערבית,  לעומת 34% שמתנגדים לכך.