"פעם יצא אבא גברא-הנא לבקר בכפר לליבלה. בדרך הופיעה מולו חבורה עליזה. אחד מאנשי החבורה הצביע על הכרס הגדולה של אבא גברא-הנא ואמר לחבריו: 'אנחנו צריכים להודות לאיש הזה שהביא איתו שקית זרעים גדולה ומלאה. השדות הריקים שלנו מחכים לזריעה'. האנשים בחבורה פרצו בצחוק. אבא גברא-הנא נעלב, אבל מיד צץ במוחו רעיון. הוא הצביע על הקרחת הגדולה והמבריקה של האיש ואמר: 'אני לא בטוח אם כמות הזרעים שהבאתי תספיק לחלקת השדה הגדולה והריקה הזאת'. האנשים בחבורה פרצו בצחוק. הם הבינו שלפניהם עומד אבא גברא-הנא, הלץ הידוע". (מתוך סיפור עם אתיופי)
"עבור העולים מאתיופיה, אבא גברא-הנא הוא הרשל'ה האתיופי", אומרת ח"כ פנינה תמנו-שטה, סגנית יו"ר הכנסת ויו"ר השדולה למען יוצאי אתיופיה בישראל, שעלתה בגיל שלוש מאתיופיה לישראל. "יש תחושה שהספרות האתיופית אנמית, כיוון שההורים שלנו לא תמיד ידעו קרוא וכתוב, אבל האמת היא שהספרות של יהדות אתיופיה מפותחת, מלאה במשלים וניבים יפהפיים ומורכבים. זו פשוט ספרות אחרת, שעוברת בעל פה".
בעוד שהתרבות הישראלית מושתתת על הקראת ספרים לילדים, התרבות האתיופית מבוססת על סיפור סיפורי עמים באמהרית. אבא גברא-הנא היה הגיבור של רבים מהם, כפי שאפשר לקרוא בקובץ סיפורי העם האתיופים "מרקם סיפורים" שיצא בישראל בשנת 2000.
אלא כמו שקרה פעמים רבות בחברה הישראלית, הקולקטיב דרס את המאפיינים הייחודיים של הקהילות השונות שעלו לארץ ובכך חלק ניכר מהזהות התרבותית של יהדות אתיופיה פשוט נמחק. במחקר מ-2013 נמצא שכבמחצית מבתי האב של עולי אתיופיה מדברים אך ורק עברית. העושר של סיפורי העם האתיופים אבד במידה רבה.
AL-MONITOR All-Access gives you unlimited access to all our journalism, the full Daily Briefing, exclusive interviews, premium newsletters, and live events — for less than $2/week.
