היוזמה המדינית שהציג ביום שני [11 באוגוסט] יו"ר "יש עתיד", שר האוצר יאיר לפיד, מבוססת על תוכנית פעולה שגיבש ראש השב"כ לשעבר ושר המדע, הטכנולגיה והחלל ממפלגתו, יעקב פרי. לתוכנית מספר שלבים ובבסיסה עומדת הקריאה לכינוס ועידה אזורית, לפירוז עזה והעברת השליטה לידי אבו מאזן. מבחינת לפיד, היא מאפשרת לו לבסס מעמד בתחום המדיני-ביטחוני בו הוא סובל מהערכת חסר בציבור ובמערכת הפוליטית.

פרי גויס על ידי לפיד בבחירות האחרונות כדמות המדינית-ביטחונית הבכירה במפלגה החדשה, אך עד העימות הנוכחי עם חמאס נשאבה "יש עתיד" לסדר יום כלכלי-חברתי ופרי לא בא לידי ביטוי. מבצע "צוק איתן" החזיר את ראש השב"כ לשעבר למרכז העצבים של קבלת ההחלטות, הקבינט המדיני-ביטחוני, בו הוא משמש כמשקיף. רבות דובר על הקבינט חסר הניסיון עמו יצא בנימין נתניהו למלחמה בעזה, ובמובן הזה פרי הפך לגורם חשוב ומאזן בדיונים הארוכים.

יוזמת "יש עתיד", המבוססת כאמור על מתווה פרי, נראית על פניה כניצול נכון של הסדר האיזורי החדש המתגבש לטובת האינטרסים של ישראל. הבעיה היא שבמבנה הקואלציוני הקיים, במלחמות הקבינט על סדר היום ובחישובים הפוליטיים הקטנים, האפשרות שראש הממשלה יאמץ אותה היא קלושה. שלא לדבר על הקצוות: הסיכוי שהשרים נפתלי בנט ואביגדור ליברמן יתייצבו מאחוריה הוא דמיוני ממש.