ראש הממשלה בנימין נתניהו שוקל שינוי משמעותי במדיניות שלו כלפי הסוגיה הפלסטינית. מנאום בר-אילן (2009) ועד שיחות השלום בתיווך מזכיר המדינה האמריקאי, ג'ון קרי, תמך מנהיג הימין בישראל בפתרון שתי מדינות לשני עמים. זאב ז'בוטינסקי התהפך בודאי בקברו, בעוד שותפיו האידאולוגיים של נתניהו בליכוד התקשו להאמין למשמע אוזניהם. בתחילה נראה שגם הממשל האמריקאי חשד בכוונותיו של ראש הממשלה, שלא לדבר על הפלסטינים עצמם.

עם זאת, בשיחות חשאיות שניהל לאחרונה עם קרי הפגין נתניהו גמישות מפתיעה בשאלת גבולותיה של המדינה הפלסטינית העתידית. על פי מקורות בכירים במחלקת המדינה, מנהיג הליכוד הסכים לכך שהגבולות העתידיים יתבססו על קווי 67', כולל חילופי שטחים בהסכמה הדדית. נתניהו אכן הפגין נכונות להתקדם לקראת פתרון שתי המדינות, אף שעדיין התווה תנאים לא-מציאותיים בכל הקשור לגודלם של גושי ההתיישבות ולעתידה של ירושלים.

אולם כעת, בכירים המקורבים לראש הממשלה מדברים בלשון עבר על האפשרות של שתי מדינות. לדבריהם, נתניהו ימשיך לדבר על פתרון זה לכל היותר כמס שפתיים המיועד לאוזניהם של חברי הקואליציה המתונים, וכן בדיאלוג הרעוע עם וושינגטון. ראש הממשלה צפוי לחזור ולהתמקד בטיעונים המבוססים על מדיניות של מגננה, ולהזהיר מפני סכנת "חמאסטן" בעזה ובגדה המערבית. הוא גם יקרא לקהילה הבינלאומית לתמוך בפירוז הדרגתי של רצועת עזה, וידרוש פיקוח ישראלי בלבד על כל פירוז עתידי בגדה המערבית, שמכל הבחינות כמוהו כהמשך הכיבוש. גם התנחלויות יורחבו, ללא תרועת חצוצרות אבל ביתר שאת.

מקורות בכירים בליכוד הקרובים לארגוני המתנחלים, טוענים שהם שוקדים על תוכניות קונקרטיות שתהוונה חלופה לפתרון שתי המדינות. לאזרחים פלסטינים תהיה אזרחות בשטח פלסטיני אוטונומי, שיורכב מ-40 עד 50 אחוז מהגדה המערבית. אזרחות ישראלית תוצע רק ל-50 אלף פלסטינים המתגוררים כיום בשטח C. על פי אותם חוגים פוליטיים בימין, ישראל תסייע לאוטונומיה הפלסטינית לצמוח כלכלית, כחלק ממה שמוגדר "שלום כלכלי".