בשיחות שקיימתי ב-8 באוגוסט עם עמיתיי הפלסטינים מימי תהליך אוסלו, הם הביעו חשש עמוק מהשלכותיה של המלחמה בעזה. הם צופים את התגברות ההקצנה בדעת הקהל הפלסטינית, עד שלא יישאר בסיס תמיכה בפתרון באמצעות משא ומתן. לדעתם, חמאס יתחזק פוליטית, במיוחד בגדה המערבית. ההתנגדות הופכת להיות פופולרית יותר ממשא ומתן. המנהיגים הפלסטיניים האלה, שעדיין שותפים לתהליך קבלת ההחלטות, חוששים מאוד מהתפרצותה של אלימות בהשראת חמאס בגדה.לדעתם, זה עלול לסכן כל הזדמנות צפויה להסדר באמצעות משא ומתן, ולהחזיר את הסכסוך הישראלי-פלסטיני לעידן האלימות הבלתי פוסקת.
הדאגה חסרת התקדים הזאת נושאת גם פן חיובי. הנושא הבוער ביותר בעיניהם של החוגים הפרגמטיים האלה ברמאללה הוא כיצד להפוך את ההסדרים על עתידה של עזה לחלק אינטגרלי מהסכם ישראלי-פלסטיני רחב יותר. המונח "הסדר ביניים" שנוא על כל הנהגת הפתח, ועם זאת, הם מודים שהסדר קבע מקיף לא בא בחשבון, לפחות בעת הזאת. הנתיב שיוביל אותם לכינונה של מדינה, נמצא כעת בדחיפות עליונה.
האנשים הללו, האסטרטגים של תהליך אוסלו, מחפשים תצורה חדשה שתחזק את הפתח בגדה המערבית ובעזה, בדמותו של הסדר מעבר (ולו כדי להימנע מהמילה ההיא: ביניים). הסדר שכזה חייב להתבסס על ערבויות אמריקאיות בנושא הגבול העתידי – על פי קווי 1967, עם תיקונים קלים שיכללו חילופי שטחים הדדיים ומקבילים, עם מזרח ירושלים כבירת פלסטין ובהתאם לקווי יוזמת השלום הערבית.
עם ערבויות כאלה, ובכתב, יוביל הסדר המעבר לכינונה של מדינה פלסטינית (בגבולות זמניים ועל שטח של 80% מהגדה המערבית). ההתנחלויות יישארו במקומן, אך לא יורחבו; הקפאתן היא תנאי הכרחי. הסדרי הביטחון בבקעת הירדן יכולים עדיין להתבסס על התוכניות הישראליות. סוגיית הגבולות הסופיים, ירושלים והפליטים יידחו למועד מאוחר ומוסכם מראש.
AL-MONITOR All-Access gives you unlimited access to all our journalism, the full Daily Briefing, exclusive interviews, premium newsletters, and live events — for less than $2/week.
