ושוב, כך נראה, ישראל לא העריכה נכון את חמאס. בימים האחרונים של מבצע צוק איתן, לאחר שהדרג המדיני אישר גיוס של יותר מארבעים אלף חיילי מילואים, ואלפי חיילים הקיפו את עזה בהמתנה לאישור לכניסה קרקעית, נשמעו בישראל קולות שהסבירו לציבור שחמאס ספג מכה משמעותית, שהארגון מתוסכל ומחפש תמונת ניצחון שלא יצליח להשיג, ושחיל האוויר כבר ביצע את רוב המלאכה.
נציגי דובר צה"ל, מפקדי יחידות וחטיבות, ואפילו קצין מודיעין ראשי, תדרכו עיתונאים ישראלים והעבירו להם נתונים ומספרים שנועדו להרשים אותם ולהבהיר לציבור הישראלי שאין סיבה להתבוסס בבוץ של עזה - כלומר בפעולה קרקעית.
בשונה ממבצע עופרת יצוקה, כשדובר צה"ל מנה את מספר ההרוגים הפלסטינים כמדד להצלחת המבצע ולהשגת מטרתו, הפעם נמנו מטרות. 100, 200, 300, בכל יום הוציא צה"ל הודעת סיכום מספרית על המטרות שהותקפו. ביום השמיני של צוק איתן, צה"ל דיווח על יותר מ-1,400 מטרות תקיפה בעזה שכללו משגרי רקטות, מאגרי נשק, בתי פעילים ומוסדות חמאס. 1,400 המטרות האלה היו אמורות להסביר את נקודת היציאה של צה"ל מהמבצע ולהוביל להפסקת אש.
אבל ניסיון העבר מלמד שפגיעה בתשתיות, פגיעה במשגרים והריסת בתי פעילים אינן נחשבות בעיני חמאס לפגיעה גדולה, אלא למחיר נסבל שניתן לקום אחריו ואף להתחזק בזכותו. איש ממנהיגי חמאס הבכירים בדרג הצבאי או המדיני לא נפגע, כי כולם היו מחופרים בבונקרים עמידים. הרס תשתיות ופגיעה במאגר רקטות ומשגרים אינם מחסלים ארגון, אלא מחלישים אותו לפרק זמן מסוים.
AL-MONITOR All-Access gives you unlimited access to all our journalism, the full Daily Briefing, exclusive interviews, premium newsletters, and live events — for less than $2/week.
