זה הסיוט האולטימטיבי המרחף כחרב מתהפכת מעל ראשו של בנימין נתניהו, מעל ראשו של כל ראש ממשלה ישראלי, מעל ראשו של כל אזרח ישראלי באשר הוא: חטיפה.
במקום הראשון מבחינת מדרג הכאב והלחץ יעמוד תמיד חייל חטוף, דוגמת גלעד שליט שנחטף לפני שמונה שנים [25 ביוני 2006], והוחזר אחרי יותר מחמש שנים בשבי חמאס, כשמדינה שלמה מפגינה, צועדת ומפעילה לחץ אדיר על מקבלי ההחלטות למענו. במקום השני יהיו אזרחים. אגב, תלוי מהיכן. תל אביבים יזכו ליותר קונצנזוס מאשר מתנחלים, למשל. וכמה שיותר צעירים, כך זה יהיה כואב יותר.
הפעם, מדובר בשלושה תלמידי ישיבה בני 19-16, דתיים (אך לא חרדים), שניים מהם תושבי השטחים, שנסעו בטרמפים בשעת לילה מאוחרת מהישיבה בה הם לומדים בגוש עציון, עלו כנראה על טרמפ באחת הטרמפיאדות ומאז נעלמו כאילו בלעה אותם האדמה. אחד מהם הספיק לחייג למשטרה בזמן אמיתי ולהודיע על חטיפה בטרם השיחה נותקה, מה ששיגר את החוקרים, ובעקבותיהם את כל צה"ל לאיזור נרחב, בדרום הגדה המערבית, על גבול הנגב. נכון לכתיבת שורות אלה, שלושת הנערים נעלמו, אין לצה"ל ולשב"כ קצה חוט, וההיסטריה הישראלית הציבורית מתחילה לנוע באי נחת בחיתוליה.
נכון לעכשיו, רגע השיא של אירוע החטיפה החדש שמשנה את סדר יומה של ישראל אירע ביום שישי [13 ביוני] בסביבות 21:00 בערב, כשסוכנות רויטרס בירושלים קיבלה כרוז שנטל על המעשה אחריות בשמו של ארגון סלפי לא מוכר בשם "המדינה האסלאמית בעיראק ובסוריה" (ISIS). בשבועות האחרונים מתחיל השם החדש יחסית הזה, של קבוצות הטרור המשויכות לפלג קיצוני של אל-קאעידה, לעשות לעצמו שם ברחבי כל המזרח התיכון.
AL-MONITOR All-Access gives you unlimited access to all our journalism, the full Daily Briefing, exclusive interviews, premium newsletters, and live events — for less than $2/week.
