במאמר שהתפרסם באל-מוניטור (5 ביוני) תחת הכותרת "הצבא הישראלי מנסה לפתות צעירים נוצרים להתגייס", ניתח עמיתי בוטרוס מנצור את הסיבות להחלטת משרד הביטחון לשלוח צווי גיוס ואת ההשלכות שלה. צווי הגיוס שנשלחו, ראוי לציין, הם התנדבותיים ואין להם תוקף מחייב.
מנצור בוחן את הדילמה העומדת בפני ערבים נוצרים בישראל. הזרם המרכזי של הערבים בישראל, הוא מציין, מתנגד לגיוס נוצרים בטענה שזהו תרגיל יחסי ציבור של ישראל, ולא מהלך אמיתי לשילוב נוצרים בתוך החברה הישראלית כאזרחים שווים. הזרם הערבי המרכזי גם רואה בכך צעד שנועד לפלג את המיעוט הפלסטיני בישראל ולנתק את הנוצרים מאחיהם המוסלמים. לסיכום, טוען מנצור, המהלך לא יצלח ללא שילוב מלא של צעירים נוצרים בחברה הישראלית. אמנם עם הנקודה האחרונה קשה להתווכח, אבל ישנן כמה נקודות חשובות בסוגיה שהוא התעלם מהן.
המגמה של גיוס נוצרים והדרישה של כמה מהם לשנות את שם הלאום וההגדרה העצמית שלהם מערבים לארמים בתעודות הזהות הישראליות, לא באה כתוצאה ממניפולציה ממסדית אלא צמחה מהשטח, מלמטה למעלה. המציאות המזרח תיכונית היא שיצרה את המצב הזה, בשעה שרוחות התמורה הנושבות במזרח התיכון הביאו לחיסולה של הלאומיות הערבית ולביסוסה של הזהות הדתית במקומה. כתוצאה מכך גבר האיום על הנוצרים בעולם הערבי, בעיקר לעומת הביטחון היחסי בישראל.
הנצרות, שערש לידתה במזרח התיכון, נרדפת בבית גידולה. עד כדי חשש בעיראק ובסוריה לטיהור אתני שיטתי שנועד לרוקן את המזרח התיכון מנוצרים. טבח, אונס, המרות דת בכפייה, גביית דמי חסות, חטיפת נערות צעירות, עריפת ראשים, צליבה, הפצצת כנסיות ושריפת כנסיות הם מנת חלקם של נוצרים במזרח התיכון.
AL-MONITOR All-Access gives you unlimited access to all our journalism, the full Daily Briefing, exclusive interviews, premium newsletters, and live events — for less than $2/week.
