"מאוד מוזר בעיני שנושא הנגישות של ההשכלה הגבוהה עבור השכבות החלשות בחברה, כדרך לצמצום פערים, כמעט שלא עולה לדיון בכנסת. זה מאוד מטריד אותי. מדוע בן של עו"ד או רופא בעל אמצעים, שמתקבל לאוניברסיטה על סמך ציוניו הגבוהים בגלל שלמד בבתי ספר מעולים, היו לו מורים פרטיים ובקיץ נשלח ללמוד אנגלית ב'סאמר סקול' – לומד במוסד מסובסד, ואילו סטודנט אתיופי, שציוניו נמוכים בגלל שלא בא מרקע מבוסס, לא יוכל ללמוד באותה אוניברסיטה ואינו זכאי לתמיכה? זוהי שאלה שלא זכיתי לקבל עליה תשובה ממשרדי החינוך והאוצר, כי אין תשובה שתסביר את העיוות הזה".
הדברים האלה, שנאמרים על ידי הפרופ' אמנון רובינשטיין, לשעבר שר החינוך וחתן פרס ישראל למשפטים, הם תולדה של ניסיון של עשרות שנים באקדמיה הישראלית וקריירה פוליטית עשירה כשר וכחבר כנסת, אבל בעיקר של השקפת עולם מגובשת על צדק חברתי בחינוך ובמשפט.
הרבה לפני שהמחאה החברתית נכנסה לחיינו בקיץ 2011, הצליח רובינשטיין לראות את חוסר הצדק והעיוותים האלה דווקא ממקומו בלבה של האליטה האקדמית האשכנזית והמבוססת. כשר חינוך בממשלת רבין השנייה הוא הוביל את מהפכת המכללות שסדקו את ההגמוניה של הממסד האקדמי האוניברסיטאי, ואפשרו גם לבעלי הישגים נמוכים בבחינות הבגרות ובמבחן הפסיכומטרי לזכות בהשכלה גבוהה.
כיום הפרופ' רובינשטיין הוא מרצה וחוקר בבית הספר למשפטים במרכז הבינתחומי בהרצליה. לאחרונה הוא פרסם את הספר "סדקים באקדמיה", מחקר שערך יחד עם המשפטן יצחק פשה - המתמודד עם הבעיות המרכזיות של האקדמיה הישראלית. בספר יש התייחסות רחבה להיעדר שוויון ההזדמנויות המובנה בה. לרגל סיום שנת הלימודים, הפרופ' רובינשטיין מספר בראיון לאל-מוניטור על הבעיות והסכנות באקדמיה ובחינוך הממלכתי-דתי בישראל.
AL-MONITOR All-Access gives you unlimited access to all our journalism, the full Daily Briefing, exclusive interviews, premium newsletters, and live events — for less than $2/week.
