בחייה של מדינה, 66 השנים הראשונות הן תקופת חניכה והסתגלות, ראשיתה של התבססות וניצני צמיחה. לא כך ישראל. מעטות המדינות, אם יש כאלה בכלל, שקצרו בשבעת העשורים הראשונים לקיומן יבול עשיר של הישגים בדומה לזה שהשיגה מדינת ישראל. מדינה שנולדה למחרת השואה על אדמה דלת משאבים, אך רוויה בדם לוחמים, הייתה כהרף עין לכר פורה של יצירה עברית חדשה, תעשייה משגשגת וחממת מדע פורחת. האיום הביטחוני שהוסיף לרחף מעל המדינה הצעירה, כמו גם האתגרים הכלכליים, החברתיים והתרבותיים, הפכו אותה לישות תוססת, יצירתית ושאפתנית.
מרוץ החימוש במזרח התיכון, הטרור הפלסטיני וסרבנות השלום הערבית שאבו את מיטב המשאבים האנושיים. שיקולי ביטחון ופוליטיקה של הפחדה לא הותירו מקום ליזמות מדינית ולפוליטיקה של תקווה. במשך רוב 40 שנותיה הראשונות, העולם המערבי, ובראשו ארה"ב, התייצבו ללא עוררין לצדה של ישראל. ב-20 השנים הראשונות של כיבוש השטחים, ישראל הייתה יקירתן של הקהילה הבינלאומית וכמובן גם הקהילות היהודיות בעולם. מפעל ההתנחלויות נחשב באותן שנים לחלק בלתי נפרד מה"סטארט אפ" שכונה בשם האורווליאני: "הכיבוש הנאור".
מאז האינתיפאדה הראשונה שהחלה בסוף 1987, ולוותה כעבור שנה בהכרזת העצמאות הפלסטינית, היוצרות הולכות ומתהפכות; ישראל הקדימה לגלות סימני עייפות ושאננות, והפלסטינים נטלו את היוזמה והחלו להפגין יצירתיות. מארגון טרור שהחוק הישראלי והאמריקאי אסרו לבוא עמו במגע, נהפך אש"ף למפלגת שלטון מוכרת שנציגיה הדיפלומטיים פזורים בעשרות בירות בעולם. האו"ם מגנה שוב ושוב את הבנייה בהתנחלויות, ועוד ועוד מדינות וארגונים ברחבי העולם מצטרפים לחרם נגד תוצרתן. החתימה של הפלסטינים על הסכם אוסלו הביאה לפיצולה של החברה הישראלית ולפילוג בקהילות היהודיות במערב. חברות הליגה הערבית וארגון מדינות האיסלאם דבקים ביוזמת השלום הערבית מ-2002 ומעניקים לפלסטינים גיבוי מוחלט להתקדם לאורה.
היוזמה המדינית האחרונה שנרשמה לזכותה של ישראל בזירת הסכסוך הייתה הנסיגה החד צדדית מרצועת עזה בקיץ 2005. מאז ישראל מצטיינת בהטלת עונשים ובאיומים בתגובה ליוזמות פלסטיניות. בנובמבר 2012 הצביעו 138 מדינות בעד קבלתה של פלסטין לאו"ם במעמד של משקיפה לא חברה. בנוסף לישראל, רק ארצות הברית, קנדה, צ'כיה, איי מרשל, מיקרונזיה, נאורו ופלאו, הצביעו נגד ההחלטה, המעניקה לפלסטין מעמד דומה לזה של הוותיקן. בנוסף למשמעות הסמלית שלו, המהלך חיזק את מעמדם הבינלאומי של הפלסטינים ואת תביעתם לסיום הכיבוש. מה עשתה ישראל? הטיפה מוסר לעולם שלא דרש מהפלסטינים להכיר בישראל כמדינת הלאום של העם היהודי, והמשיכה להרחיב את ההתנחלויות ולגלות אזלת יד בטיפול במתנחלים אלימים המבצעים את מעשי הטרור המכונים "תג מחיר". למרות זאת, הפלסטינים התעקשו להישאר ליד שולחן המשא ומתן, גילו איפוק, וחיככו ידיים למשמע הביקורת הגוברת על ישראל בקהילה הבינלאומית.
AL-MONITOR All-Access gives you unlimited access to all our journalism, the full Daily Briefing, exclusive interviews, premium newsletters, and live events — for less than $2/week.
