בעיצומן של חגיגות הפורים ותהלוכות העדלאידע במרכזי הערים ביום ראשון בבוקר [16 במארס], עלה שר הבינוי והשיכון, אורי אריאל, להר הבית. למרות האווירה המתוחה על ההר וההתפרעויות שהתרחשו במקום באותו בוקר, השר אריאל דחה את המלצת המשטרה לוותר על הביקור, והחליט רק לקצר אותו. השילוב בין המשמעויות הדתיות והלאומיות של חג הפורים, לבין ביקור פרובוקטיבי של שר ימני באתר המריבה מלווה באבטחה לצד המתפללים המוסלמים, יכול היה בקלות לייצר אירוע שייצא מכלל שליטה ויבעיר את האזור.

אבל את אריאל, מספר 2 במפלגת הבית היהודי, פוטנציאל הנזק הזה כלל לא הטריד. נהפוך הוא. ככל שבוחנים את התנהלותו של מי שנחשב לאחד מנציגיו הבולטים של הימין הפונדמנטליסטי בכנסת, מגלים דפוס פעולה פרובוקטיבי שחוזר על עצמו. אריאל שב ומנסה להתסיס, לחמם את האווירה הציבורית ולגרום נזק למדיניות החוץ של ישראל בעיצומו של המו"מ המדיני.

בכל הקשור להר הבית, לאריאל יש אובססיה מיוחדת. הוא עלה להר גם בפברואר השנה, ולדבריו הוא מתכוון להתמיד במנהג שהחל כבר בהיותו חבר כנסת, אז עלה להר מדי חודש. לאחר שמונה לתפקיד שר הוא נאלץ לצמצם את תכיפות הביקורים עקב סידורי אבטחה קפדניים. את הסיורים שבכל זאת יוצאים לפועל הוא מקפיד לפרסם בדף הפייסבוק שלו. אחרי הביקור האחרון כתב: "המציאות שבה מתפרעים מנהלים את סדר היום בהר הבית, ומונעים מיהודים את העלייה לא מתקבלת על הדעת. עליתי הבוקר להר ובכוונתי להמשיך לעשות כן גם בעתיד...."

נראה שהשר אריאל, המתגורר בכפר אדומים מזרחית לירושלים, עובד במשרה מלאה כדי לרצות את ציבור המתנחלים ולייצג את האינטרס הצר שלהם. נראה ששנים לא היה למתנחלים ייצוג כל כך אותנטי ולוחמני בממשלה, ועוד בתפקיד הכי חשוב עבורם – שר הבינוי והשיכון - שאליו הוא מתייחס כסוג של ציווי דתי.