סינדרום ארדואן
כנושא לפיד הביקורת נגד ישראל, זכה ראש ממשלת טורקיה להכרה רבה ומהירה וביצר את מעמדו כגיבור העולם הערבי. אך הפופולאריות שצבר שיכרה את חושיו. לא עוד אסלאם פוליטי מחושב מנחה את צעדיו, עכשיו הוא מטיף למה שנראה כפולחן אישיות
בימים אלה מקיים ראש ממשלת טורקיה, רג׳פ טאיפ ארדואן, מסע בחירות אינטנסיבי. הוא מתנהל כאחוז תזזית מאסיפת בחירות אחת לאחרת. נואם, מטיף ובעיקר תוקף באלימות מילולית את כל מי שלא חושב כמוהו.
ארדואן התגייס בכל כוחו לסייע למועמדי מפלגתו, מפלגת הצדק והפיתוח (AKP), לנצח בבחירות המקומיות שיתקיימו בעוד כשבועיים, ב-30 במארס, שאותן הוא סימן כמפגן לכוחו הפוליטי נוכח הביקורת ההולכת וגוברת נגדו מבית ומחוץ. השבוע הרימה שוב תנועת המחאה נגדו את ראשה, כשרבבות יצאו לרחובות הערים הגדולות בטורקיה ומחו נגד כל מה שהוא מייצג. זאת, בעקבות מותו של הנער בֶּרקין אֶלבַן בן ה-15, שנפצע במהלך מחאת גזי במאי 2013 ומאז היה מאושפז חסר הכרה.
אלפים ליוו את משפחתו של הנער בלוויה, שבה זעקה האם: ״לא אלוהים לקח לי את הילד, אלא ראש הממשלה ארדואן״. באותו הזמן ממש אמר ארדואן באסיפת בחירות, ש״ההפגנות האלה, בעקבות מותו של הנער, אינן דמוקרטיות״, ואת מתנגדיו האשים בטרור! באסיפת בחירות בעיר סירט קרא בהתרסה שיר אסלאמיסטי ג׳יהאדיסטי: ״הצריחים חרבותינו/ הכיפות מגנינו/ המסגדים מתרסים/ המאמינים חיילים״. לקהל המריע הזכיר, שלפני שנים ארוכות ריצה עונש מאסר שהוטל עליו אחרי שהקריא את השיר הזה בפומבי.
אלא שארדואן כבר לא מטיף לחופש הפולחן או לחופש הביטוי. עכשיו הוא מטיף למה שנראה כפולחן אישיות.
