צומת מעריב, המפגיש בין דרך בגין והרחובות יצחק שדה, קרליבך ולינקולן, הוא אחד הצמתים המוכרים והסואנים ביותר במדינה. אמרת צומת מעריב, אמרת מקום שאין ישראלי שאינו יודע היכן הוא שוכן. כמעט כל הדרכים בתל-אביב מובילות מצומת מעריב ולצומת מעריב.
במשך עשרות שנים עמד במלוא הדרו, בפינת דרך בגין וקרליבך, הבניין רחב הידיים שהעניק לצומת את שמו של העיתון שפעל בין כתליו, ולרחוב קרליבך הסמוך – את שמו של האיש שייסד את העיתון ועמד בראשו בשנותיו הראשונות, עזריאל קרליבך. לפני כמה שבועות טיפסו פועלים על גג בית מעריב ועקרו את אותיות הענק האדומות שציינו את שמו. עתה עומד הבניין שומם, כניסתו נטושה, חלונותיו פתוחים למחצה, וחלק ממזגניו עקורים. כך חולפת לה תהילת עולם.
מעריב, שעד שנות ה-70 של המאה העשרים הציב בעמודו הראשון את הסיסמה "העיתון הנפוץ ביותר במדינה", נושם עתה את נשימותיו האחרונות. אם לא יקרה נס של הרגע האחרון, הוא ייהפך לקורבן האחרון (לעת עתה) בבית-העלמין ההולך וגדל, שבו קבורים זה לצד זה העיתונים הישראליים שהלכו לעולמם.
הגסיסה הייתה ארוכה למדי ונמתחה על פני שנים ארוכות ומייסרות. מו"ל בא ומו"ל נטש, והעיתון הלך ואיבד ממעמדו ומזוהרו. דומה שבתחרות חסרת הרחמים שהתפתחה על לבו וכיסו של הקורא הישראלי, מעריב התקשה להציב אלטרנטיבה ראויה. עיתונים אחרים הקטינו את הפורמט, והצהיבו, והציעו כותרות נוצצות, ושיווקו קלילות ורכילות בניסיון חסר מעצורים לרכוש מקום בשוק העיתונות. ורק מעריב בלט בשמרנות שלו ובמאמציו הנואשים לדבוק באתמול.
AL-MONITOR All-Access gives you unlimited access to all our journalism, the full Daily Briefing, exclusive interviews, premium newsletters, and live events — for less than $2/week.
