ישראל מזניחה את מצוקת המים של תושביה הערבים
כמו בשאר נאומיו, גם בדבריו של נתניהו באייפא"ק החודש לא היה זכר לפצצה המתקתקת של מצוקת המים במזרח ירושלים, בגדה ובעזה. המים היחידים שעניינו אותו היו המים הכבדים של איראן.
ביום שבו ראש הממשלה בנימין נתניהו פתח את נאומו בוועידת אייפא"ק בוושינגטון (4 במארס) בברכה מירושלים, "הבירה הנצחית והבלתי מחולקת של ישראל והעם היהודי", נפסקה אספקת המים בבתיהם של רבבות משפחות בשטח המוניציפלי של "העיר הבלתי מחולקת".
השכונות ראס חמיס, ראס שחאדה, שכונת השלום ומחנה הפליטים שועפאט מנותקות מזה חודש ימים מרשת המים העירונית (משפחות אחדות "נהנות" מטפטוף דל וקטוע מהברזים). בבתים הללו שבמזרח ירושלים, מצידה השני של גדר ההפרדה, חיים תושבים ישראלים בעלי תעודת זהות כחולה. הקשישים והנכים שם שמתקלחים כבר שבועות בגיגיות וסוחבים מי שתייה בבקבוקים חיים במרחק של עשר דקות נסיעה משכונת הווילות היהודית, גבעת המבתר.
תשתיות המים באזור, כמו שאר התשתיות, מתאימות לצריכה של 15 אלף איש, בעוד שמספר התושבים מגיע היום ל 60 אלף עד 80 אלף בני אדם. בהעדר תכניות מתאר לשכונות הללו, הוקמו בשטחן מאות דירות ללא היתר, דבר שאינו מאפשר לחברן באופן חוקי למערכות המים והביוב. בנוסף, אנשי תאגיד המים הירושלמי "הגיחון", חוששים לחצות את גדר ההפרדה בשל בעיות אבטחה.
השכונות הללו שוכנות מעברה הצפון-מזרחי של הגדר. גדר הפרדה פיזית, אתנית, חברתית, כלכלית ומוסרית מפרידה ביניהם לבין שאר חלקי ישראל - מדינה שסיפחה אותם מבלי לשאול אותם. "בכל מקום אחר בארץ, עשרות אלפי תושבים בלי מים זורמים היו מטופלים במהירות", אומר ג'מיל סנדוקה, יו"ר ועד שכונת ראס חמיס, "הבעיה היא בראש ובראשונה שלכל הגורמים האחראים פשוט לא אכפת".
