ביום רביעי [26 בפברואר] אחר הצהריים התקשרו חברי הכנסת יריב לוין (הליכוד-ביתנו) ואורית סטרוק (הבית היהודי) אל שגריר ארה"ב בישראל, דן שפירו, כדי להתנצל על הקלטתה והדלפתה לתקשורת של הפגישה בינו לבין חברי השדולה למען ארץ ישראל בכנסת. השניים לא התנצלו על המתקפה שהוטחה בשגריר, או על הבוטות והפטרונות של כמה מהח"כים שנזפו בו, אלא רק על הקלטת השיחה על ידי אחד המשתתפים בניגוד להבנות. שפירו קיבל את ההתנצלות של שני חברי הכנסת העומדים בראש השדולה.

כששומעים את הסיפור הזה, הנטייה המידית היא להתמקד במתקפה על שפירו, ובמיוחד בעזות המצח של ח"כ דוד רותם מישראל ביתנו. "למה שנאמין לך?", הטיח רותם בשגריר האמריקאי, "איפה ראית שארה"ב תמכה בישראל כאשר היו חילוקי דעות?" גם דבריה הבוטים של סטרוק בשיחה מושכים את תשומת הלב. בתגובה להסבר של שפירו על כך שמסיבות משפטיות לא ניתן לשחרר את המרגל הישראלי ג'ונתן פולארד מהכלא האמריקאי, אמרה לו חברת הכנסת: "אל תמכור לנו טיעונים לא אינטליגנטיים".

אך הדבר המשמעותי כאן אינו יחסם המכעיס של חברי הכנסת כלפי השגריר של אחת מידידותיה הטובות והחשובות של ישראל, אלא המסר המאיים שלמעשה נשלח אל ראש ממשלת ישראל מתוך הכנסת. שפירו היה רק האמצעי להסביר לנתניהו מה יהיה דינו אם יבחר לקדם את המו"מ עם הפלסטינים.

לוין הוא יו"ר הקואליציה וממובילי הקו הלוחמני בליכוד נגד המהלך המדיני. הוא הבהיר לנתניהו בכמה הזדמנויות, כולל בראיון לאל-מוניטור, שאם יגיע להסכם עם הפלסטינים הוא לא יוכל להמשיך להיות ראש ממשלה. אמנם יש לזקוף לזכותו של לוין את העקביות ואת השקיפות המלאה שבהן מתנהלת פעילותו נגד המו"מ, אולם ברמה הפוליטית היא ממחישה היטב את האבסורד של ממשלת נתניהו: תפקיד יו"ר קואליציה הוא סוג של משרת אמון של ראש הממשלה. מי שמחזיק בו אמור להיות המוציא לפועל ורשת הביטחון הפוליטית של ראש הממשלה בכנסת. הוא אמור להישכב עבורו על הגדר במאבקים פרלמנטרים. אבל במקרה הזה, לוין הוא יריב. הוא פועל באופן יומיומי נגד אחד המהלכים המרכזיים של הממשלה.