אילו ידעה שהמכתב שהיא כתבה יעורר סערה כה גדולה במערכת החינוך, ספק אם הייתה כותבת אותו. לפני כשבוע שלחה ספיר סבח, תלמידה בכיתה י"ב בקרית טבעון, מכתב אישי לשר החינוך שי פירון שבו התלוננה נגד אחד המורים שלה. במכתב סיפרה לו שהמורה שלה לאזרחות אינו חדל מלהשמיץ את המדינה ולפגוע בערכים המקודשים ביותר שלה. "המורה מדגיש שצה"ל הוא גוף שנוהג באכזריות ואלימות בלתי רגילה בשונה מיתר הצבאות", כתבה, "הוא מסביר שצה"ל אינו מוסרי בעליל ושהוא מתבייש בצבא של המדינה שלנו".

פרסום המכתב הצית רעש גדול ברחבי המדינה. כולם עסקו בבית הספר, בתלמידה ובמורה שנגדו התלוננה. בממשלה עסקו בפרשה, בוועדת החינוך של הכנסת סערו הרוחות סביבה ומערכת החינוך טרם אמרה את המילה האחרונה.

אדם ורטה, המורה שעורר את הסערה, הוזמן לבירור בפני הממונים עליו. בשיחה הכחיש את הנימה הפסקנית שהובעה במכתב של התלמידה. הוא הודה שהוא מזהה עצמו כאיש שמאל קיצוני ומאמין שהצבא הישראלי לקה לא אחת באי מוסריות.

הפרשה העלתה שאלות הנוגעות בנימים הרגישים ביותר של החברה הישראלית: מהו ערך קדוש ומהו ערך לא קדוש? מהם הגבולות של חופש הביטוי ועד היכן מותר לפגוע בערכי המדינה? בעשור השביעי לקיומה, ישראל טרם הגדירה את הגבולות האלה. גם החוק נמנע מלהציב את הגבול. אולם כל אימת שבית המשפט נדרש לפסוק, הוא העניק לחופש הביטוי מעמד גבוה יותר.