החיבוק הפומבי ששר החוץ אביגדור ליברמן העניק לעמיתו האמריקאי, ג'ון קרי, שכנע לא מעט משקיפים כי לפנינו "ליברמן חדש". הסתייגותו מדברי הבלע ששר הבטחון משה יעלון הטיח כלפי מזכיר המדינה ג'ון קרי, חיזקה את דימוי "המבוגר האחראי", שנשיא המדינה שמעון פרס הדביק לליברמן  בכנס השגרירים הישראלים (5 בינואר). גם עמיתי בן כספית כתב כאן, כי ליברמן מחרחר הריב ומדליק השריפות פינה את מקומו לליברמן שקול דעת. 

בכנס השגרירים כזכור, הודיע ליברמן, כי מפלגתו לא תתמוך בהסדר כולל עם הפלסטינים שלא יכלול חילופי אוכלוסיות. שר החוץ הכריז כי הוא עומד על כך, שפינויים של תושבים יהודים מהשטחים הכבושים (תזכורת: ישראל מעולם לא סיפחה את הגדה המערבית) יותנה בהעברתם של שטחי ואדי ערה והמשולש לפלסטין. משמעות הדבר היא שלילת האזרחות מכ-200 אלף אזרחים ישראלים-ערבים, שמעמדם המשפטי זהה לחלוטין למעמדם של שכניהם היהודים בכוכב יאיר ובקציר.  

שלושה ימים אחרי שהחמיא לבגרות שליברמן מגלה ביחס לתהליך המדיני, פרס הסתייג מתכניתו של שר החוץ להיפטר מאזרחי ישראל הערבים. אותה תכנית שהיא, כאמור, תנאי של "המבוגר האחראי" להפיכת "התהליך" להסכם שלום. בהרצאה בטכניון (8 בינואר) אמר פרס, כי "אין לנו שום רשות לעקור אזרח ממקומו בגלל שהוא ערבי. האזרחים הערבים, בעיני, הם ככל האזרחים, עם אותן זכויות". אפילו שר הפנים, גדעון סער מהליכוד, שאינו מצטיין בגילויי חמלה כלפי מבקשי מקלט לא יהודים, התקומם נגד ההצעה לשלול את אזרחותם של אזרחים ערבים. סער ניצל ביקור בעיר סכנין כדי להכריז (7 בינואר), כי "אזרח ישראלי אינו חפץ ואינו ניתן להעברה במסגרת הסדר מדיני".

תקינות פוליטית אינה מעניינת את ליברמן. הוא מתפרנס מליבוי יצרים נגד השמאל ועשה קריירה מהצתת דליקות במגזר הערבי. בהציגו את התכנית הישנה-חדשה שלו להעביר את ואדי ערה והמשולש לפלסטין, הדגיש שר החוץ כי ידוע לו שהרעיון הזה אינו "פוליטיקלי קורקט". אכן, קשה להעלות על הדעת שנבחר ציבור במדינה דמוקרטית יציג דרישה לגרש ציבור שלם ממדינתו, אך ורק בגלל שהוא אינו שייך ללאום ולדת של קבוצת הרוב.