לפני כשבועיים [18 בדצמבר], ממש ברגע האחרון, הצליח ראש הממשלה בנימין נתניהו לטרפד הצעת חוק שלפיה תידרש הסכמה חריגה של 80 חברי כנסת לפני כל משא ומתן על חלוקה אפשרית של ירושלים. החוק איים להגביל את נתניהו ולגרום לו מבוכה גדולה בשיחות עם הפלסטינים והאמריקאים ומול מפלגות המרכז בקואליציה שלו. כעת הוא יצטרך להתמודד עם הצעת חוק חדשה בעלת השלכות דומות, שוועדת השרים כבר אישרה השבוע [29 בדצמבר]. ההצעה דורשת לספח לישראל את שטחי בקעת הירדן שנכבשו במלחמת ששת הימים ב-1967, כדי להקשות על האפשרות לעשות ויתורים מדיניים בשטחים האלה.
גם אם הצעת החוק הזו, שהגישה חברת הכנסת מירי רגב, תיכשל בסופו של דבר – מיד אחריה מחכה הצעה דומה בשלבי חקיקה מוקדמים יותר. יוזם החוק הזה הוא חבר הכנסת מוטי יוגב מהבית היהודי ;מפלגה החברה בקואליציה ובממשלה. זו אותה ממשלה שהעומד בראשה מנהל בחודשים האחרונים מו"מ מואץ עם הפלסטינים במטרה לגבש הסכם שיוביל לסיום הסכסוך בין הצדדים.
יוגב, אלוף משנה במילואים ותושב ההתנחלות דולב, נמנה על דובריו הבולטים של הימין הקיצוני בכנסת הנוכחית. בקלות רבה הוא גיבש סביב הצעת החוק שלו תמיכה מצד חברי כנסת רבים ממפלגות הימין מהאופוזיציה ומהקואליציה, כולל מהליכוד. בדברי ההסבר להצעה נאמר בין השאר, כי "סביב בקעת הירדן נוצר במשך השנים קונצנזוס ביחס לחשיבותה ושייכותה לישראל... עתיד בקעת הירדן מתחיל בתודעה הישראלית. על ישראל להחליט להחיל את ריבונותה על אזור נרחב זה, הדליל יחסית באוכלוסייה פלסטינית, ולומר זאת בגלוי: בקעת הירדן תשאר בריבונות ישראל לנצח נצחים״.
סביר מאוד להניח שבדומה לחוק לשריון ירושלים, גם גורל "חוק הבקעה לנצח נצחים" של יוגב יהיה דומה. אבל בדרך הוא יצליח להציג באור מגוחך את הקואליציה ואת מאמצי השלום של מזכיר המדינה האמריקאי ג'ון קרי, ובעיקר להבהיר עד כמה בלתי אפשרי הוא מבנה הקואליציה הנוכחית עבור התהליך המדיני.
AL-MONITOR All-Access gives you unlimited access to all our journalism, the full Daily Briefing, exclusive interviews, premium newsletters, and live events — for less than $2/week.
