נדמה שהאביב הערבי פסח בינתיים על הפלסטינים. במדינות הערביות שבהן צעירי הפייסבוק והטוויטר התקוממו נגד המשטרים הקיימים והמציאו מנהיגים חדשים מתוכם, עדיין מחכים לראות אם צעירי הגדה ועזה יצליחו להוציא מתוכם גיבורי מהפכה כמו ואיל רונים, ממובילי מחאת תחריר, או כמו מוחמד עבד אל עזיז, מנהיג תנועת "תמרוד" שיידה את האבן הראשונה במצרים, זו שהפכה למפולת אדירה והפילה את האחים המוסלמים.
ברצועת עזה יש ניצנים חבויים של "תמרוד הפלסטינית", אבל צעיריה חוששים להרים ראש, וכנראה שבצדק. כיכר פלסטין בעזה איננה כיכר תחריר, וצבא מצרים שגונן על המפגינים אינו הזרוע הצבאית של חמאס, עז א-דין אל קסאם, שכבר פיזרה באיומים ובאלימות צעירים שניסו למחות.
לעומת זאת, בגדה המערבית מצאו הצעירים הפלסטינים מנהיג חדש-ישן שצבר לאחרונה כוח רב ורבים נוהים אחריו. הוא אינו צעיר, הוא לא מנהיג סטודנטים שצמח עכשיו באוניברסיטאות המקומיות, אלא אדם מבוגר בעל תואר מאוניברסיטת סטנפורד שאפילו הספיק להתמודד על תפקיד ראש הרשות הפלסטינית וכשל. קוראים לו ד"ר מוסטפא ברגותי.
בהתמודדות מול אבו מאזן בינואר 2005, לאחר מותו של ערפאת , איש כמעט לא ספר אותו. מי יכול היה להוות איום פוליטי מול נציגי שתי התנועות פתח וחמאס במהלך האינתיפאדה השנייה שהיתה אז בשלביה האחרונים? מי בכלל היטה אוזן לאיש שלא דגל במאבק צבאי אלא הפך את המאבק העממי לדגלו? אבל גם ללא בסיס פוליטי הצליח ברגותי לגרוף 20 אחוזי תמיכה, או כפי שפרשו זאת רבים ממתנגדיו, 20 אחוזי כעס וזעם נגד הפתח ואבו מאזן. כבר אז, לפני כמעט עשור, מוסטפא ברגותי העמיד עצמו כאלטרנטיבה למה שנתפס בעיני רבים כמשטר השחיתות של יאסר ערפאת וממשיכיו.
AL-MONITOR All-Access gives you unlimited access to all our journalism, the full Daily Briefing, exclusive interviews, premium newsletters, and live events — for less than $2/week.
