המצרי שסיכן את חייו כדי להציל יהודים בשואה

כל עכבה לטובה, אומר הפתגם הערבי, אבל הרופא המצרי מוחמד חֶלמי היה בוודאי שמח להיות מוּכר עוד בחייו כחסיד אומות העולם. ד"ר חלמי מת לפני 31 שנים ורק לאחרונה, הודות למסמכים שנמצאו בארכיון בגרמניה, נחשף כיצד הציל יהודים במלחמת העולם השנייה. ואולי יש נחמה בגילוי המאוחר. חלמי הוא הערבי הראשון והיחיד עד כה שקיבל את האות. בצירוף מקרים, הדבר קורה ארבעים שנה אחרי מלחמת יום הכיפורים ובזמן ששיתוף הפעולה בין ממשלות ישראל ומצרים מתהדק. ההכרה ברופא הטוב, גם אם על מעשים שהתרחשו במציאות אחרת, היא ליטוף חמים ליחסים בין שתי השכנות.

מוחמד חלמי נולד ב-1901 בחרטום להורים מצרים. כשהיה בן 21 נסע ללמוד רפואה בגרמניה, ובסיום לימודיו השתקע בברלין. את עריצות המשטר הנאצי חווה היטב על בשרו לפני פרוץ המלחמה. בשל מוצאו וביקורת שהשמיע כלפי הנאצים הוא פוטר מבית חולים ציבורי שבו הועסק, ונאסר עליו להינשא לארוסתו הגרמנייה. מבחינת הגסטאפו, הוא היה "מסומן".

עם התחלת המשלוחים של יהודי ברלין למחנות הריכוז, ביקשה ממנו מכרה יהודייה מסתור בביתו. היתה זו אנה בורוס, מטופלת בת 21, שמשפחתה הייתה מיודדת עמו. חלמי העניק לה מחסה ממרס 1942 ועד סיום המלחמה בבקתה בבעלותו בברלין. יחד איתה החביא את אִמה ג'ולי ובעלה השני גיאורג וֶהְר, ואת סבתה ססיליה רודניק. כאשר נתפסו בני הזוג וֶהר ומסרו את שמו של מגינם, העביר חלמי את אנה הצעירה ואת סבתה לבית ידידתו פרידה שטורמן. אם נזקקו, סיפק להם תרופות וטיפול רפואי. כאשר נחקר בידי הגסטאפו, לא הסגיר את בני חסותו.