בחור רציני וממושקף משוטט כבר עשור ברחובות תל אביב, ומסתכל על קירות, גגות, מבנים נטושים וסמטאות. בניגוד ללהקות הקבלנים והמתווכים שמסתובבים בשנים האחרונות בעיר בחיפוש אחר הפרויקט הנדל"ני הבא, הוא אינו מצויד בטלפון נייד או ברשימת כתובות של בתים למכירה, לשימור, לשיפוץ או להריסה. הוא מצויד בספריי, בצבע ובמברשת.

גם למתווכי הדירות וגם למשוטט, המכונה קלון, יש עניין בנדל"ן. בזמן שהם מבקשים לרכוש ולמכור בעידן שבו מחירי הדירות בתל אביב מרקיעים שחקים, הוא עושה את ההיפך: מצייר על המבנים ציור שלא נועד להימכר, שעשוי להימחק על ידי עובדי עירייה או להיקבר תחת בולדוזר בפעולת הריסה. למעשה, האמנות של קלון – כמו של כל אמן רחוב – היא כמעט עשייה רוחנית.

קלון, בן 30, הוא מהחלוצים בישראל של אמנות הרחוב, שבחו"ל פרחה כבר בשנות השמונים אך זכתה להתייחסות מצד ממסד האמנות המקומי רק בשנים האחרונות. הסיפור שלו הוא גם סיפור הגירה שהניב היכרות אינטימית עם תל אביב ויחסי שנאה-אהבה בינו לבינה.

"עליתי בסוף 1994 מחרקוב שבאוקראינה", הוא מספר בשיחה בסטודיו שלו בדרום תל אביב. "הגעתי לרמת גן ולמדתי בכיתה שבה לא היו דוברי רוסית, לכן קלטתי את העברית מהר מאוד. העלייה לא הורגשה כטראומה, אבל כשאתה נעקר ממה שאתה מכיר והופך להיות מיעוט מכל בחינה אפשרית, לצייר ברחוב זה ליצור לעצמך מרחב מוכר משלך. בית הוא מקום שבו אתה יודע איפה הנחת את הדברים שלך. כשציירתי ברחוב הרגשתי כאילו אני מניח את הדברים שלי וזוכר איפה הם."