לפני שבועיים [19 באוקטובר] נשא איסמעיל הנייה, ראש ממשלת חמאס בעזה, נאום לציון שנתיים לעסקת שחרור האסירים הפלסטינים מישראל בתמורה להחזרתו של החייל החטוף גלעד שליט. ימים קשים ביותר עברו על רצועת עזה מאז אותה עסקה, אבל מבחינת חמאס, השחרור היה רגע היסטורי מכונן שיש לציין מדי שנה. ואכן, למרות המחיר הכבד ששילמו הפלסטינים במתקפה הצבאית הישראלית מיד לאחר החטיפה, אין ספק כי שחרור 1,027 האסירים במסגרת עסקת שליט היה הישג משמעותי לתנועה.

השבוע [30 באוקטובר] שחררה ישראל 26 אסירים ביטחוניים במסגרת ההסכמות שהושגו לקראת חידוש המשא ומתן עם הרשות הפלסטינית ביולי. חמישה מהם חזרו לבתיהם בעזה. בחמאס אמנם מתנגדים באופן נחרץ לקיום השיחות עם ישראל, אך מהתנועה שחרטה על דגלה את סוגיית האסירים הפלסטינים והציבה את שחרורם בראש מעייניה, ניתן לצפות לכל הפחות שתקדם בברכה את פני השבים לרצועה. זאת, במיוחד לאור העובדה שמדובר באסירים שנגזרו עליהם עשרות שנות מאסר על פיגועי טרור נגד ישראלים, דבר שמשתלב היטב עם תפיסת עולמה של התנועה.

אולם במקום לקבל אותם בטקס חגיגי, בחמאס בחרו להתעלם, ואף חמור מכך – להסתיר. הטלוויזיה של חמאס המשדרת מעזה לא דיווחה על שחרור האסירים, העיתונאים הפלסטינים לא הורשו להגיע למעבר ארז כדי לתעד את שובם של המשוחררים, ובני משפחות האסירים התבקשו "לחגוג בשקט ובצנעה". חמאס חשפה שוב בפני רבים את המצוקה האדירה שבה נמצאת התנועה, ועוד יותר מכך את האיבה העצומה השוררת בין שתי התנועות הפלסטיניות הגדולות. זו היתה עדות נוספת לכך שבמקום להיטיב עם האזרחים, חמאס פועלת מאז בחירתה בעיקר על פי שיקולים צרים למען האינטרס התנועתי בלבד.

מאז הקמתה הייתה חמאס תנועת רווחה וקהילה ששמה בראש סדר עדיפויותיה את הדאגה לפרט. התנועה נוסדה על תשתית "המרכז האיסלאמי" שהקים אחמד יאסין. המרכז הורכב ממוסדות שונים ומגוונים שנועדו לסייע לתושבי מחנות הפליטים והנזקקים ברחבי הרצועה. מוסדות אלה המשיכו לפעול בתנופה רבה גם לאחר שהוקמה חמאס, והיו לאחת מזרועותיה החשובות. זו הסיבה העיקרית לכך שחמאס נחשבה לנטועה עמוק בקרב תושבי הרצועה. ולתנועה שבכיריה מגיעים מהשטח ופועלים מתוך אידאולוגיה ולא ממניעים אישיים פוליטיים.