הכרסום המתמשך בנישואין הדתיים
יותר ויותר ישראלים מתחתנים כיום בטקס אזרחי בחו"ל. הבחירות האחרונות חיזקו את הדרישה בציבור למסד אפשרות זאת גם בארץ, אבל חרף הבטחתו של יאיר לפיד לקדם את הנושא, גם בהרכב הקואליציוני החילוני ביותר שידעה הכנסת זה עשורים לא ניכרת מגמה של שינוי
מהרגע שאסתי ורוני החליטו לחיות ביחד כזוג באופן רשמי, היתה ביניהם תמימות דעים כי הם מתעקשים לשמור על מערכת היחסים שלהם חופשית מהתערבות כלשהי של גורמים ממשלתיים, ובראשם הרבנות הראשית לישראל. הגוף הזה הוא הזרוע של המדינה המחזיק בידיו את הסמכות לקבוע ולהחליט בנושאים רבים בחיי האזרחים, בהם מעמדם האישי, ובכלל זה נישואין וגירושין. זוג יהודים שהתחתן בגבולות ישראל לא יוכר כנשוי, אלא אם כן עבר את התהליך כולו באמצעות הרבנות ועל פי ההלכה היהודית האורתודוקסית.
בעיני צעירים ישראלים רבים ההליך הזה לא פשוט ואף משפיל. הוא כולל הצהרה של עד כשיר על רווקותם של בני הזוג, חובה של האישה לטבול במקווה וחיטוט מביך בהיסטוריה המשפחתית כדי להוכיח שהשניים יהודים ארבעה דורות לפחות. בני זוג שלא מוכנים לעבור את הוויה דולורוזה הזאת לא ייחשבו כשרים להינשא על פי ההלכה.
אסתי ורוני הרגישו את הלחץ ככל שהתקרב מועד החתונה. היא גדלה במשפחה חרדית אדוקה בבני ברק. בשלב מסוים בחייה נטשה את הדת ועברה לעולם החילוני. הרתיעה שלה מהדת הייתה כה גדולה, עד שהחליטה להינשא לבחיר ליבה שלא באמצעות הרבנות.
"מה שהכי הרגיז אותי הוא הצורה שבה המדינה כפתה עלי דרך אחת בלבד," סיפרה לי השבוע, כשהיא מסרבת לחשוף את שם משפחתה, "המדינה כאילו אמרה לי: או שתתחתני בדרך שלי א שתמצאי לעצמך סידור אחר. ואני שואלת, איפה החופש האישי שלי? איפה הרצון שלי ושל בן הזוג שלי? למה אני צריכה לנהל את חיי על פי תכתיבים של רבנים שזרים לי לחלוטין? רוני ואני החלטנו שלא נכפיף את הזוגיות שלנו לתכתיבים דתיים."
