כשנתיים לפני חזרתו של אריה דרעי לש"ס, הוא החל לדבר בגלוי על הקמת מפלגה חדשה בראשותו. לעיתונאים, פוליטיקאים ואישי הציבור שנפגשו עמו במשרדו הקטן בירושלים, הוא סיפר בעיניים נוצצות על חלומו להשתמש בידע ובניסיון שצבר כדי לחזור לפוליטיקה ולהיות גורם מאחד בציבור הישראלי.

באותם ימים החל דרעי את מהלך ההשתלטות המחודשת על ראשות ש"ס. מהצד הדברים נראו חסרי סיכוי עבורו: מעמדו של אלי ישי כראש התנועה וכאיש הלוחש על אוזנו של הרב עובדיה יוסף היה איתן.

דרעי, שב-1999 הורשע בין היתר בלקיחת שוחד וריצה שנתיים מאסר עד יולי 2002, סיפר לאנשים הרבים עמם נפגש כי הוא מתכוון לחזור לפוליטיקה - עם ש"ס או בלי ש"ס. הוא נתן להם להבין שהרעיון להקים מפלגה חדשה קוסם לו מאוד, כיוון שש"ס הלכה לכיוונים בדלניים, התחרדה והקצינה, וזנחה את זהותה כמפלגה חברתית מסורתית – דברים שלא היו לרוחו ופגעו לדעתו במפלגה.

דרעי דיבר אז בפתיחות על כך שבעיני רוחו הוא רואה מפלגה צעירה יותר, עסקנית פחות, שרשימתה לכנסת תהיה פחות חרדית ויותר מסורתית. אילו יכול היה, אמר, היה גם משלב ברשימה אשה – אולם סייג את דבריו והסביר כי יתקשה להעביר זאת בקרב תומכיו בציבור החרדי. דרעי דיבר על חזון חברתי-אזרחי ועל רצון עז להתנתק מהסקטוריאליות החרדית. בני שיחו החילוניים התרשמו עד מאוד מתוכניותיו.