עשרים שנה אחרי טקס החתימה על הסכם אוסלו, שנערך ב-13 בספטמבר 1993 בבית הלבן, אין למצוא בישראל לא כיכר קטנה, ואפילו לא סימטה צדדית, הנושאות את השם "הסכם אוסלו". מעטים, אם בכלל, מוצאים לנכון לחגוג, או סתם לציין, את יום השנה להסכם. הטרור הפלסטיני והימין הישראלי הצליחו להפוך את תמונת לחיצת היד של ראש ממשלת ישראל, יצחק רבין, וראש הארגון לשחרור פלסטין, יאסר ערפאת, במדשאת הבית הלבן לזיכרון מגונה. האירוע המכונן שבו ערפאת קיבל את ישראל כמדינה לגיטימית, נהפך למתחרה הראשי של "יום הכיפורים" בטבלת המחדלים הלאומיים.
בספרו החדש "1973 - הקרב על הזיכרון" (הוצאת שוקן), כותב גדעון אביטל-אפשטיין, כי "כל מי שהיה כאן ביום הכיפורים ב-1973 זוכר היכן היה ומה היו מעשיו, אך בערים אין, לצד רחוב ששת הימים, את רחוב מלחמת יום הכיפורים או רחוב החווה הסינית." גם ביום הכיפורים 2013 (תשע"ד), ארבעים שנה אחרי מלחמת יום הכיפורים, נדמה כי הפצע טרם הגליד. לא רק מבחינתם של אלפי חיילים, שצפו בחבריהם נופלים בקרב, אלא בתודעה הלאומית. מלחמת יום כיפור יצרה טראומה קיבוצית. צמד המילים "יום הכיפורים" הפך לשם נרדף למחדל ורשלנות שסופם תבוסה מבישה. זיכוי של אישיות בכירה בבית-המשפט מכונה "יום הכיפורים של הפרקליטות". אסון השריפה ביערות הכרמל נחשב ל"יום הכיפורים של שירותי הכבאות". אפילו הפסד מביש של נבחרת כדורגל לקבוצה נחותה, רמז לדימוי של הצבא המצרי, זוכה במדורי הספורט לכותרת "יום הכיפורים של הכדורגל הישראלי."
ובכל זאת, יש הבדל בהתייחסות הלאומית בין מלחמת אוקטובר 1973 להסכם ספטמבר 1993. בעוד שמלחמת יום הכיפורים נתפסת כתחנה מרכזית בדרך להסכם השלום עם מצרים, הסכם אוסלו נתפס, במקרה הטוב, כמהלך מדיני שהוביל למבוי סתום, ובמקרה הרע, לחולשת דעת הרת אסון של ההנהגה הפוליטית.
שורה של עדויות וספרים שפורסמו בשנים האחרונות מלמדת, שיותר מאשר כשל מודיעיני ותפיסה צבאית לקויה, מחדל מדיני הוא זה שאחראי למותם של 2,687 חיילים ישראלים במלחמת יום הכיפורים. על פי מקורות רבים, גולדה מאיר, ראשת הממשלה בשנות השבעים המוקדמות, הדפה בעקשנות אין ספור מסרים, כמעט תחנונים, של נשיא מצרים דאז, אנואר סאדאת, להחזיר למצרים את סיני ולקבל בתמורה שלום מלא עם הגדולה והחשובה במדינות ערב. בספרה האוטוביוגרפי "חיי" טענה מאיר, כי "אנו ניצחנו במלחמת יום הכיפורים, ואני משוכנעת שבעומק לבם המנהיגים המדיניים והצבאיים של סוריה ומצרים כאחת יודעים שהם נחלו שוב מפלה."
AL-MONITOR All-Access gives you unlimited access to all our journalism, the full Daily Briefing, exclusive interviews, premium newsletters, and live events — for less than $2/week.
![Destroyed Egyptian armour lines the sides of a Sinai road after it was hit by Israeli jet fighters during the 1967 Six Day War. [In six days Israel took control of the West Bank, the Gaza Strip, Sinai and the Golan Heights as well as "unifying" Jerusalem by capturing East Jerusalem and the Old City, thus increasing Israel's land mass dramatically. It also became burdened with hundreds of thousands of Palestinians along with the land it captured.] Israel celebrates its 50th Golden Jubilee anniversary on Apr](/sites/default/files/styles/article_header/public/almpics/2013/08/Sinai.jpg/Sinai.jpg?h=2d235432&itok=K5reP4aE)
