בשעה שעיני העולם היו נשואות לניו יורק בציפייה – תקווה לראשיתו של תהליך פיוס בין ארצות-הברית לאיראן, בחר ראש הממשלה בנימין נתניהו לפתוח את ישיבת הממשלה בירושלים יום לפני סוכות (17 בספטמבר) בהצהרה תקיפה כלפי טהרן. בנוכחות כתבים וצלמים שמוזמנים בדרך כלל לסקר את הדקות הראשונות של ישיבות הממשלה, דיווח נתניהו כי בנאום שהוא מתעתד לשאת בעצרת האו"ם בניו יורק ובפגישתו עם הנשיא אובמה, הוא יתמקד בשאלת עצירת תכנית הגרעין של איראן. "מדינה סוררת שמפתחת או לוקחת לידיה נשק להשמדה המונית עשויה בהחלט להשתמש בו," אמר נתניהו והוסיף בלוחמנות: "רק איום צבאי אמין יכול לאפשר לתהליכים דיפלומטיים או לצעדים אחרים להביא לעצירת ההתחמשות הזאת."

ראש הממשלה לא הסתפק במסר השגרתי הזה בנוגע לאיום האיראני. במה שמשתמע כביקורת מרומזת על רפיונה של הקהילה הבינלאומית, פירט נתניהו ארבעה "צעדים הכרחיים" לעצירת פרויקט הגרעין: הפסקת העשרת כל האורניום, הוצאת כל האורניום המועשר, סגירת קום ועצירת המסלול הפלוטוגני. הוא סיים את דבריו במנטרה הנדושה - "אם אין אני לי מי לי."

נתניהו יכול היה להעביר את המסר שלו בצינורות הדיפלומטיים המקובלים ביחסים בינלאומיים. פוליטיקאי מנוסה כמוהו מכיר היטב את האופציה של הדלפה–הכחשה, שמאפשרת להעביר מסרים מבלי שהדבר יצטייר כניסיון לכפות את רצונו על מדינה ריבונית. תחת זאת, בשעה שהעולם מצפה בכליון עיניים לפתיחתו של דיאלוג אמריקאי-איראני בדרג בכיר ביותר, נתניהו העדיף להכתיב בפומבי לאיראן "קו אדום" מתוצרת כחול-לבן; שיח ההתקרבנות וההפחדה נמהל שוב בשיח של התנשאות ואלימות. מנהיג מחנה הימין הישראלי, מחנה שמרים על נס את "הכבוד הלאומי" של מדינת ישראל, חוזר ופוגע בכבודה של האומה הפרסית. הפגיעה צורמת במיוחד כאשר התכתיב מגיע ממדינה השולטת במשך עשרות שנים בכוח הזרוע במיליוני מוסלמים וחברה במועדון סרבניות החתימה על האמנה למניעת הפצה של נשק גרעיני.

כעבור יומיים (19 בספטמבר) פורסם בוושינגטון פוסט מאמר יוצא דופן, פרי עטו של נשיא איראן, חסן רוחאני. הוא פנה אל הציבור האמריקאי בשפתו, שפת הגאווה הלאומית, והשתמש במוטיבים הללו כקווים מנחים לשיח המבוסס על כבוד, שוויון והדדיות. "גישה חיובית לדיפלומטיה אין פירושה ויתור על זכויותיך," כתב הנשיא. "משמעות הדבר היא הידברות עם הזולת על בסיס שוויוני וכבוד הדדי, במטרה להתמודד עם דאגות משותפות ולהשיג יעדים משותפים." רוחאני ציין כי מבחינתה של איראן, פיתוח גרעין לצורכי שלום הוא עניין של זהות לאומית ותביעה לכבוד ולמקום ראוי בעולם. "בלא הבנת תפקידה של הזהות עניינים רבים העומדים בפני כולנו ייוותרו ללא פתרון," כתב.