37 נשים צפויות להתמודד על ראשות עיר או מועצה מקומית בבחירות המוניציפליות בחודש הבא [22 באוקטובר], ועוד עשרות רבות ינסו להיות חברות מועצה. אם רק רבע מהמתמודדות לתפקידים השונים ייבחרו, התוצאות עדיין יחשבו למהפכה של ממש בייצוג נשים בפוליטיקה המקומית הנשלטת כיום בידי גברים.

גם על פי ההערכות הפסימיות, ייצוג הנשים ברשויות המקומיות יגדל בכל שדרת התפקידים. אולם כבר כעת, בעצם מספרן הגבוה של המתמודדות, ניתן להצביע על שינוי דרמטי בשני היבטים: ברצון גובר מצד נשים להשפיע על הזירה המקומית, ובהפיכתן של נשים למותג מבוקש בזירה הזאת, כחלק מהאפקט שיצרה המחאה החברתית בקיץ 2011.

הפריחה הנשית בפוליטיקה המקומית שמביאה עמה תשע"ד מצטרפת למגמה חיובית שנרשמה גם בפוליטיקה הארצית: 27 חברות כנסת נבחרו בבחירות הכלליות האחרונות, וקבעו בכך את שיא כל הזמנים. לכך יש להוסיף הישג נוסף, שהחל אמנם בכנסת הקודמת, אך הוא עדיין ראוי לציון: שלוש נשים עומדות בראשות מפלגות - ציפי לבני יו"ר התנועה, שלי יחימוביץ יו"ר העבודה וזהבה גלאון יו"ר מרצ.

ללבני תפקיד מרכזי בממשלת נתניהו, כשרת משפטים, כאחראית על המו"מ עם הפלסטינים וכחברה בקבינט המדיני-ביטחוני המצומצם. בזירה אחרת, יחימוביץ' מנהלת קרב בלימה מרשים מול קואליציה של גברים שהתאחדו כדי להדיח אותה בפריימריז בנובמבר. גלאון הצליחה להחזיר לחיים מפלגה שעמדה להיעלם מהמפה הפוליטית, והונהגה בשנים האחרונות בידי גברים. כעת הסקרים מנבאים לה 12 מנדטים.